המבוך שתי דקות – פרק 10

70 ציורים של רימונים

לפרק הראשון >>>

לפרק הקודם >>>

הדלת נפתחה.

האם הם הגיעו למשרד המוכר של המזכירה? כמובן שלא.

אמיר נאנח בתסכול. כמה אפשר להיות בעולם שנוהג לפי חוקים משלו? חוקים שאין להם קשר לעולם האמיתי? התשובה היתה: כמה שהמבוך מחליט שצריך.

הדלת הובילה אותם ישר למטבח ביתם המוכר.

אמיר ניגש למקרר אבל לא עברו כמה שניות ונשמע קול מפתח במנעול הדלת. הוא ואלה הזדקפו בדריכות וחיכו לראות מי יכנס.

"תראה, זה אתה," לחשה לו אלה כשדמותו המוכרת של אמיר נכנסה בדלת. "יכול להיות שאתה יותר גבוה?"

אמיר התבונן בעצמו. הוא לעולם לא יתרגל להרגשה הזאת. הוא נראה קצת כפוף, לא שמח במיוחד וכן, קצת יותר גבוה.

אמיר השליך את תיק הגב שלו על הרצפה והתיישב ליד שולחן המטבח.

"אתה זוכר מתי זה היה?" שאלה אלה בלחישה. היא כבר הספיקה לקחת יוגורט מהמקרר וצפתה באמיר כאילו היא רואה סרט.

אבל אז נשמע עוד קול קרקוש מפתח והדלת נפתחה שוב. אלה פתחה את פיה בתדהמה כשראתה את עצמה נכנסת בדלת.

"ממתי יש לי פוני?" היא כמעט נחנקה מהיוגורט שאכלה.

"70 ציורים של רימונים!" הכריזה אלה עם הפוני וגם היא השליכה את התיק הכבד והתיישבה בכסא ליד אמיר.

"מה?" שאל אמיר, "תגידי, אבא אמר לך מה יש לאכול?"

"אתה לא מאמין איזה שיעורי בית נתנו לנו לחופש סוכות!" אלה התעלמה מהשאלה שלו. היא נראתה מיואשת.

אמיר אפילו לא שאל אותה, אבל היא המשיכה לספר.

"אנחנו צריכים לצייר שבעים ציורים של רימונים. שבעים! הם נפלו על השכל!" אלה הניחה מרפקים על שולחן המטבח וכיסתה את עיניה בכפות ידיה.

"דווקא יפה לי פוני," אמרה אלה. היא ואמיר הצטופפו ליד המקרר והסתכלו בעצמם. אף אחד מהם לא זכר אירוע כזה.

"אז מה קורה בבית הספר? אביגיל או שירה שאלו עלי משהו? לא דיברתי איתן מלא זמן," אמרה אלה שליד השולחן.

"לא קורה כלום," ענה לה אמיר שישב לידה, "סתם. היו היום בחירות לראשות מועצת התלמידים. ראיתי את אביגיל אבל היא נראתה עסוקה בבחירות."

אלה הזדקפה בעניין. "באמת? אביגיל היתה מועמדת? היא נבחרה? אני צריכה להתקשר אליה."

"לא," ענה לה אמיר, עיניו עדיין היו נעוצות בשולחן, "היא היתה בצוות של שון. הוא נבחר. היא רק החזיקה שלטים מטופשים וחילקה ניירות." הוא הוציא נייר מקומט מכיסו וזרק אותו על השולחן. אלה לקחה את הנייר ופרשה אותו.

"שינוי עם שון"? קראה מהעלון. "בלי שיעורי בית מהיום למחר? זה בדיוק מה שאני הבטחתי בבחירות הראשונות למועצת התלמידים!"

"עזבי, את מי זה מעניין?" אמר אמיר. הוא קם לחפש משהו לאכול במקרר. אמיר ואלה מיהרו לפנות לו מקום, אבל היה ברור שהוא לא רואה אותם.

"אני לא מאמינה שאביגיל עוזרת לשון," לחשה אלה שעדיין ישבה על הכסא, "בזמן שאני צריכה לצייר רימונים משעממים."

"אני יכול לעזור לך," אמיר לקח חלב מהמקרר. הוא שפך לקערה דגני בוקר ומזג עליהם את החלב. "אני אצייר 20 רימונים ואת תעזרי לי עם העבודה המשעממת שקיבלנו לחופש, משהו על מלחמת השחרור."

פתאום תפסה אלה את זרועו של אמיר. "קלטתי מה קורה כאן, בוא איתי לחדר שלך."

"אבל…" אמיר דווקא רצה להישאר ולצפות באלה ובאמיר שבמטבח.

"עכשיו. בוא."

הוא נגרר אחריה במסדרון לחדר שלו.

"מה? אני רוצה לראות אותם…אה, אותנו."

"אתה קולט?" אלה ניערה אותו בהתרגשות אחרי שסגרה את דלת החדר מאחוריהם. "זה אנחנו בעתיד! לכן אתה יותר גבוה, לכן יש לי תספורת שאף פעם לא עשיתי! איזה מטורף זה!"

"אה," מילמל אמיר, "אז זה העתיד שלנו. את מציירת רימונים בבית הספר לאומנויות ואני נשארתי בחטיבת הביניים עם כולם."

"כן," אמרה אלה, "ושון נבחר לראשות מועצת התלמידים במקומי."

"למי אכפת?" משך אמיר בכתפיו, "איזה דיכאון."

וכאילו כדי לחזק את דבריו, נכנס גם אמיר מהעתיד לחדר ונשכב בחבטה על המיטה שלו.

אמיר חשב שהוא דווקא יכול להתרגל להיות רואה ואינו נראה. זה היה כוח-על מעניין.

"אז זהו," אמרה אלה, "העתיד שלנו נקבע. ויתרת על המקום שלך," ואז הוסיפה בלחישה, "טיפש."

אמיר הביט בדמותו המובסת על המיטה וניסה לנחש למה בעצם וויתר על מקומו בבית הספר לאומנויות. שניהם, גם הוא וגם אלה, נראו כל-כך אומללים.

הוא נזכר בסדר הפסח שהמבוך הוביל אותו אליו. גם שם מצא את האפיקומן ראשון אבל ויתר לאלה. יכול להיות שהוא בעצמו החליט שהיא צריכה לנצח תמיד? ומי קבע שיש כאן בכלל תחרות?

"זאת טעות," אמר אמיר, "עשיתי טעות."

אלה הסתכלה עליו.

"בואי נצא מכאן," אמיר משך אותה בידה.

"אבל לאן?" אלה ניסתה להתנער ממנו.

"החוצה, לחיים האמיתיים שלנו," אמיר הרגיש דמעות מעקצצות בעיניו, "אני לא יכול לסבול את זה."

"יש לי רעיון," אמרה אלה, "בוא נלך לגינה הציבורית שממנה הגענו לכאן. זאת שהיתה בה הדלת הראשונה."

זה היה רעיון לא רע.

הם יצאו מהחדר של אמיר, משאירים אותו לבהות בתקרה ביאוש. הם עברו בצעדים מהירים על פני המטבח , שם עדיין ישבה אלה עם הפוני בפנים נפולות.

הם הגיעו לדלת הכניסה לדירה. אמיר ניסה לפתוח אותה.

וכמובן לא הצליח.

"קודן, תחפש את הקודן של המבוך," אמרה אלה, ובאמת הוא היה שם, עם הספרות הרגילות והחידה המרגיזה. והפעם היא היתה מרגיזה במיוחד. ואישית.

אם אלה תצא קודם, כמה דקות אחריה ייצא אמיר?

"מה השטויות האלה?" רטנה אלה, "למה שאני אצא קודם?"

אמיר התחיל לצחוק. זה היה צחוק משונה, מהול בדמעות שניסה קודם לעצור.

"מה מצחיק?" אלה נראתה כועסת.

"מצחיק שאני יודע את התשובה," אמר אמיר וניסה לשאוף אוויר בין התנשפויות הצחוק.

"נו, אז תגיד."

אמיר הקליד את הסיפרה הנכונה והדלת נפתחה.

"אבל למה?" שאלה אלה.

"אני אסביר לך בחוץ. אני רק רוצה לצאת מכאן עכשיו," ענה לה אמיר. לרגע הוא חשב שאולי המבוך יכריח אותו לחכות אחרי שאלה תצא, אבל זה לא קרה. שניהם פרצו ביחד לחדר המדרגות והתחילו לרוץ.

איזו סיפרה הקיש אמיר? ולמה?

אתם מוזמנים לשלוח את התשובה אבל הסיפרה תימחק מהתגובה כדי לא לגלות לקוראות ולקוראים האחרים.

עוד סיפורים לילדים >>>

שתפו

פייסבוק
וואטסאפ
אימייל
להדפסה

הי, אני רינת פרימו, סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער. אולי אתם מכירים חלק מהספרים שכתבתי: איה! אאוץ! אווה!, מכתב לביאליק,החבר הכי טוב שלי ועוד. ב-2021 הקמתי את הוצאת הספרים לילדות, ילדים ונוער ״המבוך״. אנ י שמחה להציע לכם כאן באתר סיפורים קצרים לגילאי הגן ובית ספר יסודי לקריאה חופשית וספרי ילדים מעולים לכל הגילים בחנות האתר.

רוצים לקרוא עוד הרפתקאות?

בואו להכיר את הספרים שלנו:

חדש!

קלאסיקה מצחיקה של הסופר עודד בורלא לגיל הגן

54.00

הוספה לסל
ספר התבגרות מצחיק ומרגש לגיל 10+

59.00

הוספה לסל

מבצע!

קומיקס צבעוני מותח ומצחיק לגיל בית ספר יסודי

52.00

הוספה לסל
בשיתוף עם חוות החופש. סיפורים ושעשועונים לכל המשפחה

40.00

הוספה לסל

אבל איך תדעו כשיעלה סיפור חדש באתר?

הרשמו כאן ונעדכן אתכם!

תגובות

17 תגובות

    1. התשובה שלכן כל-כך נכונה ומפורטת 🧡 שחבל שהייתי צריכה למחוק את רובה 😉

    1. ממש חבל לי למחוק את התשובות הנכונות והמפורטות שלכם.
      אבל אני עושה את זה בכל זאת 😁

  1. אני ואבא שלי גם חשבנו שהתשובה היא 0 בגלל שהם יצאו ביחד… האם תוכלי לתת לנו רמז לתשובה הנכונה? תודה!

    1. שלום לאביב המגניב ולאביו החביב של אביב המגניב,
      תודה על ההסבר, הוא באמת הגיוני. התשובה הנכונה קשורה לעבר ולא להווה. הם באמת יוצאים ביחד עכשיו, אבל פעם…

    2. אאאאה עכשיו שקראנו את הפרק בפעם השנייה גילינו שהתשובה היא X בגלל ש…………………. ותודה על הרמז. 🙏🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן