המבוך שתי דקות – פרק 11

תצאו, אם אתם יכולים

לפרק הראשון >>>

לפרק הקודם >>>

"אז בעצם הכל אבוד."

אמיר ואלה ישבו על הספסל בגינה הציבורית. מסביבם שיחקו ילדים, רצו ספורטאים ובני נוער ישבו על הדשא וגללו בטלפון. באמצע שביל היתה דלת מוזרה אבל מוכרת. האנשים האחרים בגינה לא התייחסו אליה. הם פשוט עקפו אותה כאילו היא לא שם.

"כלומר," המשיכה אלה, "זה לא משנה מה נעשה עכשיו, אנחנו כבר יודעים מה העתיד שלנו. אני אלך לבית הספר לאומנויות ואהיה אומללה, ואתה תישאר בחטיבת הביניים עם כולם ותהיה עצוב. סוף הסיפור."

"אבל זה עוד לא קרה," אמיר הרגיש גל של כעס עולה מבטנו, "אפילו לא חתמתי למזכירה ההיא שאני מוותר על המקום שלי!"

"איפשהו זה קרה," אמרה אלה, "ושון יהיה נשיא מועצת התלמידים. זה התפקיד שלי!"

"בואי, נעבור בדלת. סוף סוף אנחנו יכולים לחזור באמת הביתה," אמיר קם ממקומו.

"אני לא בטוחה שאני רוצה," אלה משכה בכתפיה.

"אז מה נעשה? נמשיך לעבור ממקום למקום? להסתכל על עצמנו מהצד?"

אמיר התחיל ללכת לכיוון השביל ואלה קמה מהספסל בחוסר רצון.

"חכה לי, שלא תשאיר אותי כאן לבד, כן?"

אמיר חייך. "את בחיים לא תהיי לבד. אנחנו תאומים, תמיד נהיה ביחד, גם כשלא בא לנו."

"אתה אח בסדר," אלה דחפה אותו בכתף.

"גם את בסדר," אמיר החזיר לה דחיפה, "למרות שעדיין הייתי מעדיף שיהיה לי אח תאום."

"שטויות, אני האחות הכי טובה בעולם."

אלה כבר הקדימה אותו ועמדה על השביל מול הדלת הסגורה.

"נו, תפתחי," אמר אמיר.

"נראה לך שזה יהיה כל-כך קל?"

אלה הצביעה על הכתובת על הדלת.

תצאו, אם אתם יכולים

בצד הדלת היה הקודן המוכר ומעליו הוראה:

ליציאה הקלידו את 6 הספרות שמצאתם

"אוף, די כבר!" אמיר צעק על הדלת. ספורטאית עקפה אותו בריצה במבט נוזף.

"אפילו אין חידה," מילמלה אלה וסרקה את הגינה בעיניה. "אתה רואה כאן מספרים שצריך למצוא?"

"לא." אמיר אפילו לא הסתכל. הוא חשב על המסע שעבר. מה היה המקום הראשון אליו הגיע אחרי שעבר בדלת? כן, זה היה ליל הסדר כשהיה בן חמש. הוא מצא את האפיקומן, אבל הראה אותו לאלה ונתן לה לחגוג את הגילוי. הוא זכר שפגש את סבתא רחל שהראתה לו את דלת השירותים שהיתה גם דלת היציאה.

"זוכרת את סבתא רחל?" שאל את אלה על השביל בגינה.

"ברור," אמרה אלה, "אני כל כך מתגעגעת אליה."

"אני פגשתי אותה כאן, במבוך." אמר אמיר, "גם ראיתי איך מצאתי בליל הסדר את האפיקומן ונתתי אותו לך."

"אני זוכרת את זה…" נאנחה אלה, "היית מדהים."

"אבל אף פעם לא סיפרת לאף אחד שאני בעצם מצאתי אותו."

"בטח שסיפרתי," אלה שילבה ידיים מולו, "לא אמרתי כלום ליהלי וגלעד, היה כיף לראות אותם מתפוצצים," היא הזכירה את בני הדודים, היריבים המושבעים שלהם בענייני אפיקומן. "אבל סיפרתי לאמא ואבא. השווצתי איזה אח מושלם יש לי. תמיד השווצתי בך. כולם מקנאים בי שיש לי אח תאום כמוך."

לאמיר לא היה מושג מזה. היה לו נעים לשמוע אותה מדברת ככה.

"מה סבתא רחל אמרה לך?" שאלה אלה על סף דמעות. שניהם התגעגעו מאוד לסבתא שלהם.

אמיר צחק. "היא אמרה לי ללכת לשירותים."

"מה?"

"היא הובילה אותי לדלת של השירותים. היו עליה קודן וחידה. שניה, תני לי להיזכר. משהו על ליל הסדר… אה, החידה היתה 'כמה אבות יש לך בליל הסדר'. היית יודעת את התשובה?"

"ברור," אלה הוציאה לו לשון, "שלושה אבות".

"צודקת," אמר אמיר, "באמת הקשתי 3…. רגע! יש לי רעיון! יש לך נייר? עט?"

בלי לחכות לתשובה, אמיר שלף עט מהתיק שלו. הוא הכניס יד לכיס האחורי של מכנסיו והוציא את מעטפות התשובה מבית הספר לאומנויות. היתה לו הרגשה שלקח אותן מתיבת הדואר לפני שנה, כל-כך הרבה עבר עליהם מאז! הוא כרסם את העט בהרהור ואז רשם את הספרה 3 על המעטפה.

"מה אתה עושה?" שאלה אלה.

"אני חושב שקוד היציאה מכאן מורכב מכל הספרות של כל החידות של המבוך," אמר אמיר ואז מילמל לעצמו: "לאן עברתי מליל הסדר ההוא? אה, לכיתה א', מה היתה שאלת הדרקון של אבנר?" הוא כתב ספרה נוספת לצד ה-3.

אלה הציצה מעבר לכתפו. כשהגיע למקומות שבהם היו ביחד עזרה לו עם התשובות.

אחרי כמה דקות של חשיבה מאומצת היו כתובות על המעטפה שש ספרות.

"אתה חושב שזה זה?" שאלה אלה.

"ננסה," אמר אמיר.

פתאום אלה התחילה לצחוק.

"מה יש לך? השתגעת סופית?" רטן אמיר.

אלה הצביעה על המעטפה. "לא היינו צריכים להתאמץ כל כך. התשובה היתה כאן תמיד מתחת לאף שלנו."

אמיר הסתכל על המקום שעליו הצביעה וחייך גם הוא. הקוד באמת היה שם תמיד. איזה מבוך ערמומי.

הם עמדו על השביל מול הדלת.

"מוכן לחזור?" שאלה אלה.

"אני לא בטוח," ענה אמיר, "אבל לא נראה לי שיש לנו ברירה. גמרנו כאן."

הוא שלח אצבע והקליד שש ספרות זו אחרי זו.

הקודן השמיע קול זמזום מוכר, מנעול הדלת נפתח בנקישה. הם הספיקו לראות את הכתובת על הדלת מתחלפת בהבהוב למילים: "להתראות, היה מעניין!" אבל אולי רק דמיינו את זה.

אלה דחפה את הידית ושניהם נשמו נשימה עמוקה ועברו את המפתן, מחוץ למבוך ובחזרה לחיים הקודמים שלהם. לחיים הקודמים והחדשים שלהם.

איזה שש ספרות פתחו את הדלת?

אתם יכולים לחזור לחידות מתחילת המבוך ולאסוף את ספרות הקוד

או להסתכל מתחת לאף שלכם. הן תמיד היו שם…

מוזמנים לכתוב את התשובה בתגובות (וכרגיל, אנחנו נמחק את הספרות כדי לא לגלות לאחרים).

בקרוב הפרק הבא והאחרון

רוצים עדכון כשיעלה? הצטרפו לניוזלטר המבוך ונודיע לכם

עוד סיפורים לילדים >>>

שתפו

פייסבוק
וואטסאפ
אימייל
להדפסה

הי, אני רינת פרימו, סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער. אולי אתם מכירים חלק מהספרים שכתבתי: איה! אאוץ! אווה!, מכתב לביאליק,החבר הכי טוב שלי ועוד. ב-2021 הקמתי את הוצאת הספרים לילדות, ילדים ונוער ״המבוך״. אנ י שמחה להציע לכם כאן באתר סיפורים קצרים לגילאי הגן ובית ספר יסודי לקריאה חופשית וספרי ילדים מעולים לכל הגילים בחנות האתר.

רוצים לקרוא עוד הרפתקאות?

בואו להכיר את הספרים שלנו:

חדש!

קלאסיקה מצחיקה של הסופר עודד בורלא לגיל הגן

54.00

הוספה לסל
ספר התבגרות מצחיק ומרגש לגיל 10+

59.00

הוספה לסל

מבצע!

קומיקס צבעוני מותח ומצחיק לגיל בית ספר יסודי

52.00

הוספה לסל
בשיתוף עם חוות החופש. סיפורים ושעשועונים לכל המשפחה

40.00

הוספה לסל

אבל איך תדעו כשיעלה סיפור חדש באתר?

הרשמו כאן ונעדכן אתכם!

תגובות

6 תגובות

  1. הספרות שפתחו את הדלת הן –
    XXXXXX
    הסיפורים האלו פשוט מצויינים, מתי כבר יצא הפרק הבא? מצד שני אולי עדיף לחכות כי זה הפרק האחרון ולא בא לי שזה יגמר 🙂

    1. לא ציפיתי שיפתרו כל כך מהר! תשובה נכונה (שכמובן נמחקה). כל הכבוד 🧡
      יש ספר בשם "המבוך – 1 בספטמבר". אותו מבנה, סיפור אחר. אפשר למצוא בחנויות הספרים ואפילו לא צריך לחכות שיעלו הפרקים. כולם שם 🙂

  2. היי רינת, קוראים לי איתי ואני מקריא לילדי כל ערב את הסיפורים המדהימים שלך, תודה רבה על כל הסיפורים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן