השדה – סיפור בהמשכים פרק 2

תקציר הפרק הקודם:

אסיה והחבורה שלה מגיעים לשדה שלהם ומוצאים חבל חדש תלוי על עץ. אחרי כמה דקות מגיעים גור והחברים שלו ומנסים לגרש אותם מהשדה. שתי החבורות רבות עד שמגיע נחיל חיפושיות עוקצות ומגרש את כולם. כשאסיה מגיעה הביתה, גור כבר נמצא שם. הוא התאום שלה.

לפרק הקודם >>>

פרק 2 – החבורה של גור

כמו כמעט בכל יום, גם למחרת אמא לקחה את אסיה וגור לבית ספר. המכונית היתה מלאה בפטפוטים המתוקים של עילי שישב על הבוסטר והצחיק את כולם. אבל אז הם הגיעו לגן שלו ואמא שחררה אותו מהכיסא ונכנסה איתו לכמה דקות. ומאותו רגע, גם כשאמא חזרה והם המשיכו לנסוע, השתררה שתיקה עבה ומעיקה כל הדרך לבית הספר.

אמא דווקא ניסתה:

"אז מה קורה היום בבית הספר? משהו מיוחד?"

"כלום," אמר גור והסתכל מעבר לחלון בצד שלו, למרות שהיום היו צריכים להגיש את העבודה באנגלית והוא לא עשה אותה.

"מה שלום נטע המורה למתמטיקה? חזרה מחופשת לידה?"

"עוד לא," ענתה אסיה והסתכלה לצד שלה.

ברגע שהגיעו לשער בית הספר אסיה פתחה במהירות את דלת המכונית.

"נשיקה!" קראה אמא אבל שניהם כבר היו ברחוב וכל אחד מהם מיהר להתרחק מהשני כדי שאף אחד לא יחשוב חס וחלילה שהם הולכים ביחד.

יאיר עוזרי נופף לגור והצטרף אליו בכניסה.

"אז מה, עשו מאיתנו צחוק אתמול," הוא טפח לגור על הכתף.

"מי?"

"מה מי? אחותך והחברים שלה."

"תפסיק לקרוא לה אחותי, יש לה שם," נהם גור.

"גם כן שם," צחק יאיר, "אסיה… לאחותכם השניה קוראים אפריקה?"

"תשתוק כבר," משום מה גור התעצבן כשצחקו על השם של אחותו. יאיר ידע טוב מאוד שלאחיהם קוראים עילי. חוץ מזה, הוא שמע את הבדיחה על אפריקה (או אמריקה) כבר אלף פעמים לפחות.

דנה ומיכאל הצטרפו אליהם מאחור.

"מה קורה?" שאלה דנה, "היום אחרי בית ספר נלך לשדה?"

"נראה לי שלא," אמר יאיר, "גור רוצה לוותר לאחותו."

זה כבר היה ממש מעצבן.

"בטח שהולכים לשדה," אמר גור. "זה השדה שלנו."

"עשיתם את העבודה באנגלית?" שאלה דנה, "שרפתי עליה שעות."

"בטח," מילמל גור. הוא הלך בראש קצת מורכן ולכן לא שם לב שיש מישהו לפניו ובום! הוא נתקל בו. בעצם, בה.

"אנחנו צריכים לדבר," אמרה אסיה. התיק שלה נפל וכמה ניירות ומחברות התפזרו במסדרון.

"מה שלומך, אפריקה?" גיחך יאיר עוזרי.

"וואו! בדיחה שעוד לא שמעתי! מדהים," אסיה עיקמה את האף וסובבה לעברו את הגב.

"עוד מעט צילצול," רטן גור.

"יש עוד זמן," אמרה אסיה ונופפה לחברים שלו עם היד: "קישט, אתם משוחררים."

הם הסתכלו על גור בשאלה והוא הינהן בראשו. "לכו, אני אגיע לכיתה עוד מעט."

"אנחנו פשוט צריכים לקבוע זמנים בשדה לכל חבורה," אמרה אסיה אחרי שהם התרחקו. "נגיד, ימי ראשון ושלישי אנחנו, וימי שני וחמישי אתם."

"ממש לא, זה השדה שלנו," אמר גור.

"זה לא השדה שלכם! אנחנו היינו שם קודם! אפילו השארנו מחצלת!" אסיה התעצבנה.

"וואו, מחצלת," לעג גור.

"אז מה נעשה? מה הרעיון שלך?" שאלה אסיה.

"הרעיון שלי הוא שתוותרו, שתמצאו מקום אחר."

"זה לא יקרה," אמרה אסיה. היא התכופפה כדי לאסוף את הדברים שנפלו מהתיק שלה. גור לא עזר לה.

"אז זאת מלחמה!" הוא הכריז ושילב את ידיו.

"מה זה בכלל אומר 'מלחמה'?" אסיה שוב התעצבנה.

"זה אומר ששתי החבורות רוצות את השדה ומי שינצח במלחמה יקבל אותו." האמת שגור חשב על הרעיון תוך כדי דיבור, וככל שהוא חשב עליו, הוא מצא חן בעיניו יותר. ההורים שלהם תמיד אמרו שעל דברים חשובים צריכים לפעמים להילחם.

"ואיך אתה חושב להילחם? במכות?"

כשהם היו ילדים אסיה וגור הלכו מכות לפעמים, אבל בשנה האחרונה שניהם הרגישו שהם כבר גדולים מדי בשביל זה. הם רבו בעלבונות, בצעקות, הרבה פעמים בשתיקות ובהתעלמויות. אבל לפחות המכות הפסיקו.

"לא במכות," אמר גור.

תותי ורוני הלכו במסדרון וצחקו אבל הן השתתקו כשראו את אסיה וגור עומדים אחד מול השני, שניהם בפה קפוץ ועם מבט לא ידידותי בכלל.

"היי אסיה, את באה לכיתה? שלא תאחרי," אמרה תותי בזהירות.

אסיה לא הורידה את המבט מאחיה התאום. היא לא היתה מוכנה שינצח אותה.

"אוקיי, יש לי רעיון," אמרה לבסוף, "אנחנו נילחם בדגליים. הקבוצה שמשתלטת ראשונה על הדגל של הקבוצה השניה מנצחת ומקבלת את השדה."

"לא יודע," גור עיקם את פניו, "זה סתם משחק של בית ספר."

"זאת הדרך הכי טובה," אמרה אסיה ואז נשמע הצילצול. היא מיהרה להצטרף לרוני ולתותי ושלושתן רצו לכיתה.

גור נשאר במקומו וחשב. אולי זה רעיון מעניין.

פתאום ראה בצד המסדרון כמה ניירות מהודקים בסיכה. מישהו דרך עליהם והשאיר סימן.

הוא הרים אותם והסתכל.

זאת היתה העבודה באנגלית של אסיה. המורה נתנה לכל שכבת ו' לכתוב על סיפור באנגלית שלמדו.

גור הרים את המבט והסתכל על המסדרון. הוא עדיין ראה את הגב של אחותו.

לרגע חשב לקרוא לה אבל אז עלה לו רעיון יותר טוב.

הוא בדק שהוא לבד במסדרון ואז פתח את התיק והוציא ממנו עט.

היתה לו רק מילה אחת לתקן.

הוא מחק את השם אסיה בטיפקס, נשף עליו רגע ואז כתב את השם גור.

במקום אסיה בן-ארי – גור בן-ארי.

פשוט.

ואז הכניס את העבודה במהירות לתיק ורץ לכיתה לפני שהמורה תגיע.

המשך יבוא…

עוד סיפורים לילדים ולילדות >>>