השדה פרק 4 – אסטרטגיה

תקציר הפרקים הקודמים: אסיה וגור הם תאומים. הם גם המנהיגים של שתי חבורות יריבות. כל חבורה רוצה את השדה בקצה השכונה לעצמה. כל חבורה רוצה לגרש מהשדה את החבורה השניה.

לפרק הקודם >>>

לפרק הראשון >>>

אף אחד לא שיחק כדורסל בבית הספר באותו יום. בכל ההפסקות אפשר היה לראות את שתי החבורות מקובצות במקומות שונים ומתלחששות ביניהן על אסטרטגיה שתביא לקבוצה שלהם את הניצחון.

וליד כל חבורה התאספו גם ילדות וילדים אחרים כדי לתת עצות, רובן לא ממש טובות.

"באמצע המשחק תחביאו את הדגל שלכם, שהם לא ימצאו אותו."

"תביאו רובי מים, אף אחד לא אמר שאסור."

"ליד כל ילד שנתפס והוקפא תשימו שומר שלא יתן לאף אחד להתקרב אליו ולשחרר אותו."

פתאום, בהפסקה הגדולה, ראתה החבורה של גור את אסיה מתקרבת אליהם.

"שששש…" כולם נלחצו, "היא באה לרגל."

אסיה שמעה את זה וצחקה. "התכנונים שלכם לא מזיזים לי, באתי להגיד שבחבורה שלכם יש שישה ילדים ובשלנו יש חמישה. זה לא הוגן."

"בעיה שלכם!" יאיר עוזרי אמר מיד.

"אמממ…" דורי כמעט לחש, "אני ממילא לא יכול לבוא היום."

"אז למה לא אמרת?" כעס גור.

"כי הוא מפחד ממך," אמרה אסיה, "אתה כועס על כל דבר. אז נפגש בשדה בארבע וחצי?"

"למה כל כך מאוחר? בואו נלך ישר אחרי הלימודים," אמרה נלי.

אסיה וגור הביטו אחד בשניה.

"למה אמרת להם?" שאלה אסיה ופנתה לכולם, "אנחנו צריכים לאסוף את עילי מהגן בארבע. נביא אותו איתנו לשדה בארבע וחצי."

"מה, אתם מביאים תינוק למלחמה?" שאל מיכאל.

"תשאל את המפקד הדגול שלך, זה היה הרעיון שלו," אמרה אסיה והתרחקה לכיוון החבורה שלה.

"הוא לא יפריע, הוא ישחק בשקט," היא הספיקה לשמוע את גור אומר לחברים שלו.

בשיעור חשבון שאחרי ההפסקה, אסיה ניסתה לעשות פרצוף מתעניין בזמן שחשבה על רעיונות לנצח את המשחק. הקול של המורה נשמע לה כמו זמזום. לכן קפצה כל כך גבוה כשיערה שישבה לידה תקעה בה מרפק.

"מה???"

היא הרימה את המבט וראתה את המזכירה עומדת ליד המורה ושתיהן תוקעות בה מבט מזועזע.

"אני קוראת לך כבר שלוש פעמים!" אמרה המורה.

"המנהלת מבקשת שתגשי לחדר שלה," אמרה המזכירה.

"עכשיו?" אסיה קמה ממקומה מבולבלת.

"לא, בחודש הבא," נזפה בה המורה.

"מה נשמע, זוהר?" שאלה את המזכירה כשהלכו במסדרון. היא היתה אישה מתוקה וכל התלמידים אהבו אותה אבל עכשיו היתה לאסיה הרגשה שהיא מחמיצה לה פנים.

"מה שלום נעמי ורם?" היא ניסתה לשאול את זוהר על הילדים הקטנים שלה, שלפעמים היתה מביאה לבית הספר וכולם היו משחקים איתם.

"בואי, היא מחכה לך," היתה התשובה ואסיה הבינה שמשהו באמת לא בסדר.

כשהגיעו לחדר המזכירות זוהר הצביעה על כיסא, אמרה "חכי כאן, המנהלת תקרא לך," והתיישבה מול המחשב. היא לא הקדישה לאסיה אפילו מבט נוסף.

אסיה מעולם לא ישבה על "הכסא החם" כמו שקראו לו בבית הספר. הוא היה מיועד למאחרים, לאלה שהיו להם בעיות בהתנהגות, למי שלא הכין שיעורי בית. לאסיה אף פעם לא היו בעיות כאלה. להיפך, היא תמיד היתה תלמידה מצטיינת.

"את יכולה להיכנס," אמרה זוהר ואסיה קמה ממקומה והרגישה את הברכיים שלה רועדות.

כמעט כל התלמידים חשבו שאורה המנהלת קשוחה אבל הוגנת. היא הכירה את השמות של כולם כבר ביום הראשון ללימודים, תמיד ידעה למי קשה בלימודים או מי צריך עזרה חברתית. בכל פעם ששמעה על חרם נגד תלמיד או תלמידה, היא עשתה הכל כדי שהוא יפסק, כולל להשעות את מי שיזם את החרם.

לכן הלב של אסיה רעד כשראתה את המבט הקשה על פניה של אורה כשנכנסה לחדר.

"שלום אסיה," אמרה אורה וסידרה שני ניירות על השולחן לפניה.

"שלום," הפה של אסיה היה יבש.

"את יודעת למה את כאן?"

אסיה הצליחה רק להזיז את הראש מצד לצד.

"את יודעת שצריך לקבל אישור כדי להכין עבודות בית ספר ביחד עם עוד מישהו."

לאסיה לא היה מושג למה היא מתכוונת.

"כן…" אמרה לבסוף.

אורה הסתכלה שוב על הניירות לפניה.

"המורה לאנגלית נתנה לי את העבודה שלך ושל עוד תלמיד. את יכולה לנחש מי?"

אסיה הנידה בראשה לשלילה, היא עדיין לא הבינה מה אורה רוצה ממנה. המנהלת נשפה בחוסר סבלנות.

"העבודות שלך ושל גור דומות מאוד. עשיתם אותן ביחד?"

"לללא…"

"אז אין לי ברירה אלא להבין שהעתקת ממנו. הוא הגיש את העבודה שלו אתמול, את הגשת עבודה דומה מאוד היום."

אסיה העתיקה מגור? ההלם גרם לה לשבת מול המנהלת בפה פעור ולשתוק.

"לללא העתקתי ממנו," הצליחה לגמגם לבסוף.

"אז איך את מסבירה את זה?" אורה הפכה את שני העבודות כך שיהיו לכיוונה של אסיה וקירבה אותן אליה. " יש כאן ניסוחים ממש זהים, לא יכול להיות שזה במקרה."

אסיה ניסתה להתרכז בעבודות מולה. את שתיהן היא הכירה טוב מאוד כי היא זאת שכתבה אותן. אבל על אחת מהן היה כתוב שמו של גור. היא אפילו הבחינה בסימן הטיפקס שמחק את שמה.

"אז מה יש לך להגיד?" שאלה המנהלת.

המשך יבוא…

עוד סיפורים לילדים וילדות >>>