השדה פרק 8 – גרגרנית הדגן

לפרק הקודם >>>

לפרק הראשון >>>

במשך עשר דקות ארוכות גור ואסיה רק ישבו על התלולית, הסתכלו בטרקטורים העובדים ונפנפו בידיהם כדי להרחיק חיפושיות מעופפות.

ואז פרצה לשדה בריצה אישה די מבוגרת ואחריה אמא ואבא. בפער קטן מהם הלכו במהירות שלושה גברים לא מוכרים. אסיה וגור קמו ממקומם כדי לסמן לאמא ואבא איפה הם.

האישה רצה ישר לטרקטורים באמצע השדה ונופפה בידיה.

"לעצור!" היא צעקה. "עכשיו!"

הטרקטורים עצרו ודוממו מנועים. הנהגים ירדו מהם ונראו מבולבלים.

האישה ושלושת הגברים שכבר הגיעו אליה הצטופפו סביב העובדים. נראה היה שהם מראים להם ניירות.

בינתיים אבא ואמא הסתכלו מסביב וראו את אסיה ואת גור.

"מה קורה פה?" שאלה אסיה כשהגיעו אליהם.

"החיפושית מהשדה, היא פה?" שאלה אמא חסרת נשימה.

"כן, בטח, כמה שאתם רוצים," אמר גור וחבט בעוד חיפושית שזמזמה לידם.

"לא!" צעקה אמא.

"מה, למה?" גור נדהם וגם קצת נעלב מהצעקה של אימו.

"זה סיפור ארוך," נאנחה אמא, "זוכרים שענבל הוציאה חיפושית מהשיער של אסיה בבית החולים?"

הם זכרו.

"אתם לא מאמינים מה עשיתם," המשיכה אמא, "שלחנו את החיפושית לאנטומולוגית מפורסמת וכל העולם גועש ומתרגש ממנה."

"מה זה אנט.. אטי… מה שאמרת?" שאל גור.

"אנטומולוגית היא מומחית לחרקים," הסבירה אמא, "מסתבר שהחיפושית הזאת היא זן שחשבו שהוא נכחד. אלה חיפושיות מיוחדות שאוכלות כנימות."

"כנימות? כמו כינים על הראש?" שאלה אסיה.

"כן, אבל אצל צמחים. והכנימה הזאת היא כנימה רשעית במיוחד שהורסת יבולי חיטה. מסתבר שכבר כמה שנים יש כנימה שהורגת שדות שלמים של חיטה בכל העולם. המומחים לא מצאו לה פיתרון שלא מזיק גם לצמח. הם מזהירים כבר הרבה זמן שהיא תגרום למחסור עולמי בחיטה, וזה יכול להיות אסון עולמי גדול. ממש רעב."

"איך זה קשור לחיפושית שלנו?" שאל גור.

"לחיפושית שלכם קוראים גרגרנית הדגן," אמר אבא.

"איזה שם," אסיה עיקמה את הפרצוף.

"היא אוכלת את הכנימות שהורסות את החיטה."

"מה זה אומר?" התעצבן גור. הוא התאפק לא לחבוט בעוד חיפושית, סליחה, גרגרנית הדגן, שהסתובבה סביבו.

"זה אומר שהחיפושית הזאת יכולה להציל את העולם מרעב," אמרה אמא. "והיא נמצאת רק בשדה הזה."

"הוציאו צו מיידי להפסקת עבודות הבניה כאן. השדה שלכם עובר למדענים, אנשים שיבינו איך אפשר לשמור על החיפושיות האלה, להרבות ולשחרר אותן בשדות חיטה."

הראש של אסיה כאב מרוב מידע. פתאום היא נזכרה בדבר הכי חשוב. יותר חשוב אפילו מקמח.

"מה שלום עילי?" שאלה.

אמא חיבקה אותה ואז אספה גם את גור בין זרועותיה.

"מסתבר שמה שטוב לחיטה, לא כל כך טוב לאחיכם. עילי אלרגי לחיפושית הזאת. יותר נכון לנוזל שהיא מפרישה. אבל עכשיו, כשאנחנו יודעים למה בדיוק הוא רגיש, אפשר לטפל בזה."

"התחילו לטפל בעילי אתמול והוא כבר מרגיש קצת יותר טוב. אנחנו מקווים שהוא יבריא לגמרי עד סוף השבוע," אמר אבא והצטרף לחיבוק המשפחתי.

זה היה נעים. אסיה הרגישה שהמועקה שחוסמת לה את הגרון כבר כמה ימים, מתמוססת ונעלמת.

 *  *  *

"אסיה, המנהלת מבקשת שתיגשי אליה."

"שוב?" המורה לא הבינה למה התלמידה המצטיינת שלה נקראת שוב ושוב למנהלת.

אסיה קמה ממקומה בצייתנות.

כבר לא היה לה אכפת מה יעשו לה, היא לא התכוונה להלשין על גור. עילי היה בסדר וזה כל מה שחשוב. גם אם יכתבו לה הערה, גם אם יזמינו את ההורים ויספרו להם שהבת שלהם מעתיקנית ושקרנית. הכל היה בסדר.

היא הלכה בעקבות זוהר במסדרון וחייכה.

"את יכולה להיכנס," זוהר המזכירה הצביעה על הדלת והתיישבה במקומה. "היא מחכה לך."

אסיה נשמה עמוק ופתחה את הדלת. היא יכולה להתמודד עם כל דבר.

המנהלת הרימה מבט כשאסיה נכנסה לחדר. מולה ישב ילד בגבו לדלת. זה היה גב מוכר.

"מה אתה עושה כאן?" שאלה אסיה את אחיה.

"סיפרתי הכל," אמר לה גור והשפיל את עיניו.

"לא היית צריך לעשות את זה," אמרה אסיה.

"כן הייתי צריך." גור עדיין לא הרים את עיניו.

המנהלת נאנחה.

"אני עדיין צריכה לדבר עם ההורים שלכם," אמרה, "גור לקח את העבודה שלך ואמר שהיא שלו, איך אני יכולה לעבור על זה בשתיקה?"

"הוא התבלבל," אמרה אסיה, "הוא לא התכוון. הוא יעשה את העבודה וזהו."

המנהלת לא נראתה משוכנעת.

"המנהלת, את יודעת שגור גילה לא מזמן חיפושית נדירה?" הראש של אסיה עבד מהר והמילים התפרצו מפיה.

"לא גי…" התחיל גור אבל אסיה השתיקה אותו.

"ועכשיו הולכים לעשות מין טקס לכבודו…"

"לא לכב…." התפרץ גור ושוב אסיה סימנה לו לשתוק.

"גם ההורים שלנו יהיו שם, וגם את מוזמנת כמנהלת בית הספר שלנו, אה… שלו. אולי תבואי לטקס ושם תוכלי לדבר עם ההורים שלנו?"

"המנהלת כיווצה את גבותיה בחשדנות.

"טקס? חיפושית? על מה את מדברת?"

אסיה התקרבה אליה.

"אני יכולה להשתמש רגע במחשב שלך?"

המנהלת הרחיקה את הכסא שלה מהשולחן ונתנה לאסיה להקליד.

"הנה," אמרה אסיה והראתה לה ידיעה קטנה באחד מאתרי החדשות.

"ילדים מצאו חיפושית נדירה שתציל את העולם מרעב"

"זה אתם?" המנהלת עדיין לא האמינה.

"בעיקר גור," אמרה אסיה בביטחון. "בואי לטקס מחרתיים בשדה בקצה השכונה. יהיו שם ראש העיר וגם עיתונאים וצלמים. הם בטח ירצו לדעת באיזה בית ספר הוא לומד."

"חיפושית נדירה…" מילמלה המנהלת.

"גרגרנית הדגן," תיקן אותה גור ואז הסתכל על אחותו ולחש לה: "את לא נורמלית."

בקרוב – פרק הסיום!

כמה מילים מאחורי הקלעים

אין חיפושית נדירה בשם גרגרנית הדגן, לא ידוע לי על בעיית כנימות בשיבולי חיטה שמסכנת את העולם. אני סופרת. התפקיד שלי הוא להמציא דברים. מה לא המצאתי? שיש תאומים או אחים שלא מסתדרים, שלפעמים מתחרים אחד בשני, שבעצם מאחורי כל תחרות ויריבות בין אחים ואחיות יש אהבה גדולה שצריך לתת לה לצאת 🧡