מגע הזהב של מידאס

המלך מידאס הוא מלך עשיר מאוד, אבל תמיד אפשר להיות יותר עשיר. הוא מבקש מדיוניסוס, אל היין, בקשה קטנה: שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב.

שמעתם על המלך מידאס מממלכת פריגיה?

מעניין לגלות שלמרות שמידאס היה מלך עשיר ורב כוח, הסיפורים עליו לא מתארים אותו כאיש חכם במיוחד.

הסיפור שלנו מתחיל בדיוניסוס אל היין שהיה מסתובב עם חבורתו והם מנגנים ושותים במסיבה שלא נגמרת. בני החבורה של דיוניסוס היו סאטירים, יצורי יער שחציים אדם וחציים תיש.

יום אחד, תוך כדי המסיבה שלא נגמרת לעולם, הלך לאיבוד סילנוס. הוא היה סאטיר זקן והמורה של דיוניסוס. כנראה שתה יותר מדי יין והתרחק עד שכבר לא מצא את חבריו.

בבוקר יצאו איכרים מפריגיה לעבודתם וראו סאטיר זקן ישן בשדה. זה לא היה מחזה רגיל. הם התייעצו ביניהם והחליטו לקשור אותו ולהביא אותו אל המלך מידאס.

כשראה המלך את סילנוס הכיר אותו מיד. הוא שחרר אותו מהחבלים, הזמין אותו לארמון והציע לערוך לכבודו מסיבה.

מסיבה? סילנוס אהב מסיבות!

זאת לא היתה מסיבה של אנשים רגילים. זה היה משתה מלכים! מסיבה מהאגדות! עשרה ימים ועשרה לילות של מוזיקה, אוכל טעים, שתיה וסיפורים. לסילנוס היו סיפורים רבים לספר ומידאס וכל אנשיו נהנו לשמוע אותם.

אחרי עשרה ימים ולילות של חגיגות כולם כבר היו עייפים. מידאס ואנשיו רתמו את הסוסים ורכבו עם סילנוס בחזרה אל דיוניסוס.

דיוניסוס שמח מאוד לראות שוב את המורה הזקן שלו. הוא שמע על האירוח הנהדר בארמון ורצה להודות למלך מידאס.

"תודה רבה לך מלך יקר," אמר האל דיוניסוס, "עכשיו, בתמורה על האירוח הנדיב שלך אתה יכול לבקש ממני כל דבר שתרצה. ואני מזכיר לך, אני אל, כשאני אומר 'כל דבר', אני מתכוון לכל דבר שבעולם."

מידאס לא חשב יותר מדי. כבר סיפרנו שהוא היה עשיר מאוד, אבל תמיד אפשר להיות יותר עשיר.

" אני מבקש," אמר מידאס, "שכל דבר שאגע בו יהפוך מיד לזהב."

דיוניסוס הסכים והמלך חזר לארמונו.

בדרך לארמון קטף מידאס ענף מעץ נמוך והנה, ממש בכף ידו הפך הענף לזהב טהור. מידאס התרגש מאוד.

הוא הרים אבן מהאדמה ובין רגע הפכה האבן לגוש זהב יקר.

מידאס התלהב. הוא רץ בשדה שיבולים וראה איך במגע ידו הופכת כל שיבולת לשיבולת זהב  יפהפיה. הוא קטף תפוח והנה הוא תפוח זהב אמיתי. כשהגיע לארמון דפק בדלת הגדולה ואצבעותיו הפכו אותה לדלת זהב אדירה.

איזו מתנה קיבל מדיוניסוס!

במשך שעות ארוכות מידאס עבר מחפץ לחפץ ואצבעות הפלא שלו הפכו הכל לזהב טהור, מנצנץ ויקר.

אחרי שנרגע מההתרגשות החליט לחגוג את המתנה החדשה שלו בארוחת מלכים. טבחי הארמון בישלו חלות, עוגות, בשר ומטעמים.

מידאס ישב אל השולחן. הכסא הפך כמובן לכסא זהב. הוא שלח יד אל מאפה שריחו היה מפתה במיוחד והכניס אותו לפיו במהירות.

אוי ואבוי, המאפה היה קשה וכמעט שבר את שיניו. מידאס ראה שהפך לגוש זהב יפהפה אבל בכלל לא טעים.

הוא לקח אשכול ענבים, אבל עוד לא הספיק לקרב אותו לפיו והנה הוא אשכול זהב קפוא.

מידאס התנפל על השולחן, ניסה לאכול מזה ולשתות משם, אבל הכל הפך למתכת.

פתאום הבין את הצרה שהביא על עצמו ונבהל.

ואז, מספרים, שמעה בתו את צעקותיו ונכנסה לחדר. "מה קרה, אבא?"

לא היה דבר בעולם שמידאס אהב יותר מבתו היפה והטובה. הוא מיהר אליה בידיים פרושות כדי לחבק אותה, להרגיש אותה קרובה לליבו. והנה, מתחת לידיו המקוללות הפכה הנערה לפסל זהב נוצץ וחסר חיים.

"מה עשיתי?" נפל מידאס על ריצפת הזהב של הארמון ובכה, "איזה אסון הבאתי על עצמי!" גרונו צרב מצמא, בטנו קרקרה מרעב וליבו היה שבור. הוא פרש את ידיו אל השמיים והתפלל: "אנא רחם עלי דיוניסוס, אני יודע שאני עצמי אשם במה שקרה לי, אני מבין שהייתי טיפש וחמדן. בבקשה בטל את הכישוף שביקשתי ממך!"

דיוניסוס שמע את קריאתו של המלך האומלל ואמר לו: "אם אתה רוצה שיבוטל קסם הזהב שביקשת בטיפשותך, רד אל נהר פקטולוס והיכנס למים. רק שם יטהרו מי הנהר את הכישוף ויסירו אותו מידיך."

מידאס לא חיכה רגע מיותר. הוא פחד להפוך את סוסו לזהב ולכן רץ ברגליו המלכותיות עד לנהר. כשהגיע אליו, רץ אל המים וטבל בהם עד לראשו.

יש מי שמספר שמי הנהר נצבעו בצבע הזהב הכתום ועד היום הם הורסים את היבולים בשדות שנזרעו ליד הנהר. אבל כשיצא מידאס מהמים וכולו רועד מקור ומפחד, שלח יד לצמח קרוב והנה הוא עדיין ירוק וחי.

כל הדרך חזרה לארמון הריח מידאס פרחים, נישק אבנים וחיבק עצים. כשהגיע לדלת ודפק עליה, כמעט התעלף מהקלה כשראה שהיא חוזרת להיות דלת רגילה.

ואז הגיע לפסל הזהב שהיה בתו וחיבק אותו בידיים רועדות. דמעות זלגו מעיניו על הפסל הקר ובתוך ידיו המחבקות הפשיר הפסל וחזר להיות נערה אהובה וחייכנית.

ואז ישבו האב ובתו אל השולחן. האוכל כבר התקרר, אבל מעולם לא נהנה המלך מידאס כמו שנהנה מאותה ארוחה שאכל ביחד עם בתו.

הייתם מצפים שמידאס ילמד משהו ויהיה חכם יותר. לצערי זה לא קרה ובהזדמנות אחרת אספר לכם איך ולמה צמחו לו אוזני חמור.

הייתם מצפים מאנשים ששמעו את סיפורו של מידאס להיות חכמים יותר, אבל לצערי גם זה לא קרה. עד היום "מגע הזהב של מידאס" נחשב מחמאה לאנשים שמצליחים בכל דבר שהם עושים, ולא קללה למי שכמעט איבד את כל מה שבאמת יקר לו בגלל הרצון לעוד זהב.

עוד סיפורים לילדים וילדות >>>

תיבת פנדורה >>>

מאחורי הסיפור

הסיפור על מידאס מופיע  בספר "מטמורפוזות" שכתב אובידיוס הרומאי לפני יותר מאלפיים שנה. רוב האלים במיתולוגיה הרומאית זהים לאלים במיתולוגיה היוונית (שקדמה לה) אבל קיבלו שמות אחרים. אבי האלים זאוס הפך ליופיטר, אלת החוכמה, המדעים והאומנויות אתנה הפכה למינרווה וכך הלאה. בחרתי להשתמש בשם היווני של דיוניסוס אל היין, ולא בשמו הרומאי בכחוס.

סיפור המיתולוגיה המקורי לא כולל את הפיכתה של בתו של מידאס לפסל זהב. זוהי תוספת של הסופר האמריקאי נתניאל הות'ורן שעיבד סיפורי מיתולוגיה לילדים בשנת 1852. הוא רצה להדגיש שהכישוף של מידאס אמנם הביא לו עושר, אבל הרס את כל מה שבלעדיו באמת אי אפשר לחיות: מזון, משקה ואהבה.