שלושה בחדר אחד

נעמי החליטה שאי אפשר להמשיך ככה!

כבר שעה שהיא מנסה לעשות שיעורי בית, אבל אביתר משחק בפיראטים על מיטת הקומותיים ואמיתי מנסה ללמוד לנגן על מפוחית פה. מפוחית פה!

סיפרו לה שעד גיל שנתיים היה לה חדר לבד, אבל היא לא זוכרת מזה כלום, אז מה זה שווה? ואז נולד אביתר ושלוש שנים אחריו נולד אמיתי.

ומאז שלושתם בחדר אחד.

חדר אחד שכולו בלגן ורעש ומריבות. הם לא מצליחים להסכים על שום דבר, אפילו לא על איך החדר יראה.

נעמי רוצה לצבוע את הקירות בצבע תכלת ולהוסיף ציורי עננים לבנים.

אביתר רוצה להפוך את החדר למערת אוצר עם ציורים של תיבות זהב.

אמיתי רוצה לקנות מערכת תופים ועד שזה יקרה הוא עושה רעש עם מה שיש: מפוחית, חלילית, אורגנית.

*מחנה על השטיח*

נכון, לפעמים זה כיף.

לפני יומיים שלושתם בנו אוהל על השטיח ושיחקו במחנה. אמא ואבא אפילו הביאו להם את ארוחת הערב לאוהל והם עשו פיקניק.

אתמול בלילה היו לאביתר חלומות רעים, הוא בא למיטה של נעמי ושניהם ישבו באמצע הלילה וסידרו את אוסף האבנים המיוחדות של נעמי לפי צורות וצבעים, עד שאביתר נרגע וחזר לישון.

ובכלל, הם אף פעם לא לבד. זה יכול להיות מעצבן, אבל גם נעים. בכל פעם שנעמי חוזרת במצב רוח רע מבית הספר כי חברה או מורה עיצבנו אותה, האחים שלה תמיד מצחיקים אותה. איך אפשר להישאר במצב רוח רע כשאביתר מנופף בחרב העץ שלו וצועק שרק מי שיש לו סיסמה יכול להיכנס עכשיו לחדר. סיסמה שהוא המציא רק לפני שתי שניות ולא גילה לאף אחד.

אבל עכשיו, כשנעמי מנסה להכין שיעורי בית לצלילי שאגות "היכנעו מיד!" של אביתר וזיופי המפוחית של אמיתי, זה ממש לא כיף.

*השיחה*

"אביתר, אמיתי, תפסיקו מיד, אנחנו הולכים לדבר עם אמא ואבא. עכשיו!"

"מה, על מה?" שאל אביתר.

"על זה שאנחנו לא יכולים להישאר שלושה בחדר אחד, בואו."

למרבה ההפתעה האחים הפסיקו מיד את מה שעשו והלכו אחריה למטבח. הם מצאו את אמא ואבא מול ספלי תה ועוגיות.

דבר ראשון הם התכבדו בעוגיות, ואחרי שחיסלו את הצלחת אמרה נעמי: "אמא, אבא, יש לנו משהו חשוב להגיד לכם."

"מצוין," אמרה אמא, "גם לנו יש משהו להגיד לכם. אבל אתם תתחילו."

ונעמי המשיכה. היא ניסתה לדבר בלי כעס. "אי אפשר להמשיך ככה, שלושה בחדר אחד."

"למה?" התעניין אבא.

"אני לא יכולה להזמין חברות כי אביתר ואמיתי כל הזמן עושים רעש."

"ואני לא יכול לעשות רעש כי נעמי מפריעה לי להרעיש!" הוסיף אביתר.

"הם עושים בלגן!" נכנס אמיתי לדבריהם, "בשבוע שעבר לבשתי מכנסיים של נעמי לבית הספר כי היא לא מסדרת את הבגדים שלה בארון. רק בהפסקה גיליתי שמשהו משונה במכנסיים שלי."

"אני רוצה חדר שמיים!"

"אני רוצה חדר מוזיקה!"

"אנחנו לא רוצים להיות שלושה בחדר!"

אבא לגם מהתה שלו. אמא גיששה בידה לעוגיה, אבל כולן נגמרו. שניהם נשמו נשימה עמוקה.

"אוקיי," אמר אבא בסוף, "עוד מעט כבר לא תהיו שלושה בחדר."

הילדים השתתקו בתדהמה. הם לא ציפו לזה. ואז התפרצו בצעקות:

"מה, עוברים דירה?"

"יש!"

"מותר לי מיטה בצורת אוניה?"

"תהיה לנו גינה? אפשר כלב?"

"לא, חתול ואוגר!"

אמא ואבא חיכו שכולם ירגעו.

"לא בדיוק," אמר אבא וניסה לחייך.

ואמא המשיכה.

"אתם לא תהיו שלושה בחדר כי בעוד כמה חודשים תצטרף אליכם אחות קטנה."

אמא ליטפה לעצמה את הבטן ואבא התחיל לצחוק.

"אתם תהיו ארבעה בחדר…"

אחרי כמה שניות של דממה מופתעת, הם פרצו בתרועות, ואחרי כמה דקות של שאגות שמחה, הם התחילו לריב איך יקראו לתינוקת.

*אחרי כמה חודשים*

לא שמיים, לא מערת אוצר וגם לא תופים.

לחדר הוכנסה עריסה עם מובייל של דובונים, וכל המשפחה נעמדה והביטה בהתרגשות באבישג הקטנטונת. הם נאנחו בהתפעלות כשהתמתחה, כשעשתה פרצופים מצחיקים, כשהשמיעה קול גרגור.

איזה ילדה מוכשרת, ברוכה הבאה לחדר.

עוד סיפורים לילדים >>>

סיפורים מצחיקים לילדים >>>