בואו ואספר לכם את הסיפור על אטאלנטה. זה סיפור מלא עוצמה מהמיתולוגיה היוונית ואני מזהירה אתכם: יהיה בו חוסר צדק, אנשים ובעלי חיים יאבדו את חייהם. מדי פעם תרצו לשאול: זה באמת קרה? זה אמיתי? ואני עונה כבר עכשיו: זה סיפור, ובתור סיפור הוא אמיתי.
אביה של אטאלנטה התאכזב מאוד כשהיא נולדה. הוא רצה בנים והיא היתה בת. הוא לקח את התינוקת הקטנה אל היער ושם השאיר אותה. אולי יעבור מישהו שיקח אותה אליו, אולי לא.
ארטמיס, אלת הציד, ראתה את התינוקת והחליטה לעזור לה. היא שלחה אליה דובה גדולה. הדובה רחרחה את התינוקת והחליטה לקחת אותה למאורה ולגדל אותה לצד הגורים שלה. אטאלנטה גדלה כגור דובים. היא שיחקה עם אחיה, למדה להיזהר מציפורניהם החדות וכמוהם, למדה מאמא דובה לצוד את טרפה בעצמה. כשהיתה ילדה קטנה הסתובבה אטאלנטה ביער כאילו הוא ביתה. היא היתה חדת מבט ופרועת שיער ואוי ואבוי למי שנתקל בדרכה כשהיתה רעבה. יום אחד פגשה חבורת ציידים את הילדה וכולם התפעלו מאומץ ליבה ומיכולות הציד שלה. הם החליטו לאמץ ולגדל אותה כאילו היא בתם. אטאלנטה למדה את השפה האנושית ולא פחות חשוב, את השימוש בחץ וקשת. ארטמיס צפתה מהאולימפוס והיתה גאה בה מאוד.
הנערה נודעה בכל יוון בכישורי הציד המופלאים שלה ובשליטה המדהימה בחץ וקשת. היא היתה גם בת התמותה המהירה ביותר עלי אדמות, אבל היא אהבה את היער וחיה בו רוב הזמן בבדידות ובשקט.
ארטמיס כועסת
יום אחד ערך המלך אונאוס מקלידוניה טקס עבור כל האלים. אבל הוא שכח אלה אחת – ארטמיס, וכשאלים נעלבים לא כדאי להיות בסביבה.
ארטמיס הכועסת שלחה לקלידוניה חזיר בר עצום בגודלו. הוא היה פראי, הוא היה רצחני, הוא השתולל בכל האזור, תקף אנשים והרס בתים, שדות שלמים ורכוש רב.
המלך נבהל והזמין ציידים מפורסמים מכל רחבי יוון לעזור לצוד את חזיר הבר המפלצתי. זאת היתה חבורה של ציידים מנוסים וידועים וביניהם תזאוס הגיבור, פלאוס אביו של אכילס והנסיך מלאגרוס, בנו של המלך אונאוס. הנסיך הוא זה שהזמין את אטאלנטה להיות חלק מחבורת הציידים. צר לי לספר שכולם התנגדו לזה. הם לא רצו לשתף אישה במסע ציד חשוב כל כך. אבל מלאגרוס התעקש. הוא הכיר את יכולותיה של אטאלנטה והעריץ אותה. והוא צדק. אחרי שחזיר הבר הענקי הרג חלק מהציידים, היתה זאת אטאלנטה שפגעה בו ראשונה עם חץ בגבו. מלאגרוס, שהרג אותו לבסוף עם החנית, הילל את אטאלנטה ונתן לה פרס על כך שהיתה הראשונה לפגוע בו.
אטאלנטה המשיכה להשתתף בעלילות גבורה, אחד מהם הוא מסע הארגונאוטים המפורסם, שיט של חמישים מגיבורי יוון למציאת גיזת הזהב. גם שם היתה אישה יחידה בין הגיבורים, אך זה יסופר בסיפור אחר.
תפוחי זהב
אחרי התהילה שזכתה לה אטאלנטה ברחבי יוון, היא חזרה למחוז הולדתה עטורת ניצחון. אביה גילה שבת זה דווקא נחמד מאוד, אבל החליט שעליה להתחתן. הבחורה הצעירה, כמו האלה ארטמיס שאותה העריצה, לא רצתה בזה. אבל אבא התעקש ולבסוף הסכימה אטאלנטה להתחתן בתנאי אחד קטן: החתן צריך לנצח אותה בתחרות ריצה. מי שיבחר להתחרות בה ויפסיד, יאבד את חייו.
כבר צויין שאטאלנטה היתה בת התמותה המהירה ביותר בעולם. אבל גברים רבים הוקסמו ממנה ומהשגיה הרבים ולא ויתרו.
חבל מאוד בשבילם.
מירוץ אחרי מירוץ רצה אטאלנטה מול מחזריה הנלהבים ובכולם ניצחה בלי מאמץ רב מדי.
האתגר של אטאלנטה התפרסם בכל יוון. מחזרים רבים הגיעו לנסות ולזכות במירוץ ובליבה של הגיבורה. קהל של אלפים הגיע כדי לצפות במירוצים לחיים או למוות.
והנה יום אחד הגיע לצפות במירוצים גם הנסיך הצעיר היפומנס. בהתחלה התפלא מאוד על שכל כך הרבה גברים צעירים ומוכשרים מוכנים להסתכן במוות בשביל אהבה.
אבל אז הוא פגש את אטאלנטה והתאהב בה במבט ראשון. מספרים שגם מבטה החד של אטאלנטה התרכך כשפגש בעיניו של היפומנס.
הנסיך החליט להירשם לתחרות, אבל הוא ידע שיצטרך עזרה. הוא פנה לאפרודיטה, אלת היופי והאהבה והתפלל לפניה: "אנא אפרודיטה, אני יודע שלא אוכל לנצח את אטאלנטה בתחרות ריצה בעצמי. ועם זאת, אני לא מסוגל לוותר עליה. בבקשה עזרי לי."
ובשם האהבה, אפרודיטה עזרה. היא נתנה להיפומנס שלושה תפוחי זהב מרהיבים ביופיים ולחשה באוזנו: "בזמן שתרוצו זרוק את התפוחים, אחד אחד, לרגלי אטאלנטה."
המירוץ יצא לדרך. הקהל היה סקרן לראות מי הבחור האומלל החדש שעומד לאבד את חייו. הם לא טעו, כבר בתחילת התחרות השאירה אטאלנטה את היפומנס מאחור. הוא הוציא את הנשק הסודי שלו מקפלי בגדיו וזרק את התפוח לכיוונה של אטאלנטה. זה היה תפוח זהב טהור יפהפה והנערה לא הצליחה להתאפק. היא האטה את ריצתה ואספה את התפוח מהקרקע. היפומנס ניצל את ההזדמנות והצליח לעבור אותה בריצה. אבל עד מהרה אטאלנטה השיגה ועברה אותו שוב. היפומנס שלף את התפוח השני וזרק גם אותו. ושוב לא הצליחה אטאלנטה להתאפק. היא עצרה את ריצתה, התכופפה ואספה את התפוח הנוצץ. ועדיין זה לא הספיק. אחרי כמה צעדים שוב עברה את המתחרה שלה במהירות מסחררת. היפומנס הוציא את התפוח האחרון, ההזדמנות האחרונה שלו, וזרק אותו למרחק רב יותר. ושוב לא הצליחה אטאלנטה לעמוד בפיתוי וסטתה מהמסלול כדי להרים גם את התפוח הזה. מספרים שאפרודיטה הפכה את תפוח הזהב לכבד במיוחד ואטאלנטה היתה צריכה להתעכב כמה שניות יקרות כדי להרים אותו מהאדמה. זה הספיק להיפומנס לאמץ את שריריו ולזרוק את עצמו לקו הסיום לפניה.
הוא הצליח, הוא ניצח את הרצה המהירה ביותר ביוון.
גם אטאלנטה לא הצטערה במיוחד על נצחונו של היפומנס. הוא מצא חן בעיניה. אם כבר להינשא למישהו, היפומנס היה בחירה מצוינת.
הלואי והייתי יכולה לספר שהם חיו באושר ובעושר עד היום הזה, אבל זה לא יהיה מדויק. הם אכן חיו באושר ובאהבה, עטורי תהילה ואפילו הביאו בן לעולם. אבל אז הם הרגיזו את זאוס והוא הפך אותם לזוג אריות. ואולי זה לא כל כך נורא, יש גורלות קשים מזה בסיפורי המיתולוגיה.
מאחורי הסיפור
אטאלנטה, כמו גיבורות רבות – אלות ובנות תמותה – במיתולוגיה היוונית, היא אישה גדולה מהחיים. שימו לב ששמה אינו קשור לאוקיינוס האטלנטי (או לעיר אטלנטה), הוא מבוטא אחרת וגם משמעותו שונה. האוקיינוס האטלנטי נקרא על שם האי האגדי אטלנטיס שפירוש שמו "האי של אטלס" – גיבור אחר מהמיתולוגיה היוונית. על שמה של אטאלנטה יש מועדון כדורגל איטלקי, אבל לא אוקיינוס שלם.
הי, אני רינת פרימו, סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער. אולי אתם מכירים חלק מהספרים שכתבתי: איה! אאוץ! אווה!, מכתב לביאליק,החבר הכי טוב שלי ועוד. ב-2021 הקמתי את הוצאת הספרים לילדות, ילדים ונוער ״המבוך״. אנ י שמחה להציע לכם כאן באתר סיפורים קצרים לגילאי הגן ובית ספר יסודי לקריאה חופשית וספרי ילדים מעולים לכל הגילים בחנות האתר.
