סיפורים צעירים

***הדייסה המתוקה***

האחים גרים

היתה פעם ילדה טובה שחיה בכפר קטן עם אמה. שתיהן היו עניות מאוד. יום אחד לא נשאר בבית אפילו פירור אוכל. האמא והבת היו רעבות מאוד והילדה יצאה אל היער כדי לחפש משהו שיוכלו לאכול.

הלכה הילדה ביער, הלכה והלכה, אבל לא מצאה שום דבר טוב למאכל. היא היתה רעבה ואומללה מאוד ולכן התיישבה על אבן והחלה לבכות בכי מר. פתאום, מבעד לדמעות, ראתה אישה זקנה יושבת תחת עץ לא רחוק ממנה.

"למה את בוכה, ילדתי?" שאלה הזקנה.

"אין מה לאכול בבית," ענתה הילדה. "ולא מצאתי ביער שום דבר שאוכל לקחת הביתה אל אימי."

"אני שמחה לראות שאת ילדה טובה שמנסה לעזור לאמא שלה," אמרה הזקנה בחביבות. היא פשפשה בחצאיתה הרחבה ושלפה ממנה סיר. "קחי את הסיר הזה. כשתגידי לו: "בשל, סיר קטן, בשל!" הוא יכין דייסה טעימה ומתוקה ככל שתוכלו לאכול. כשתאכלו מספיק ותרצי שהוא יפסיק לבשל, אימרי לו: 'עצור, סיר קטן, עצור!' והוא יפסיק מיד."

הודתה הילדה לאישה הזקנה, לקחה את הסיר המופלא והביאה אותו הביתה לאימה. מאותו יום לא ידעו רעב. בכל פעם שרצו לאכול, הסיר היה מכין להן דייסה מתוקה ככל שרצו.

יום אחד יצאה הילדה הקטנה מהבית והלכה לשחק עם חברה בקצה המרוחק של הכפר.

כשיצאה הילדה, רצתה האם לאכול. היא הוציאה את הסיר ואמרה לו: "בשל, סיר קטן, בשל!" והסיר הכין דייסה מתוקה, לבנה וטעימה.

האם אכלה בתיאבון וכששבעה אמרה: "הפסק לבשל, סיר קטן!"

אבל אלה לא היו המילים הנכונות והסיר המשיך לבשל דייסה.

"מספיק, סיר קטן!" אמרה האם. אבל גם אלה לא היו המילים הנכונות והסיר המשיך לבשל.

"די, סיר קטן!" צעקה האם, אבל גם אלה לא היו המילים הנכונות והדייסה המשיכה לבעבע בסיר.

"הפסק, סיר קטן!" ניסתה האם.

וגם: "שבעתי, סיר קטן!"

ואפילו: "עצור מיד, סיר קטן!"

אבל הסיר המשיך לבשל עוד ועוד דייסה.

התמלא הסיר בדייסה עד קצהו. הדייסה גלשה ונשפכה על השולחן, והסיר המשיך לבשל.

נשפכה הדייסה מהשולחן אל הריצפה והסיר המשיך לבשל. עלתה האם על כסא וקראה לעזרה, אבל אף אחד לא שמע אותה והסיר המשיך לבשל.

עד מהרה התמלא החדר כולו בדייסה. היא המשיכה לזרום ולזרום ומילאה את הבית כולו. דת הבית היתה פתוחה ונהר לבן של דייסה החל לצאת ממנה. הוא הגיע לבית השכן והמשיך לזרום. הוא המשיך עד לבית שלידו. אנשים רבים כבר ראו את נהר הדייסה,  אבל אף אחד לא ידע איך לעצור אותו.

אנשי הכפר החלו לברוח מביתם בזמן שהדייסה כיסתה את הכפר כולו.

אחרי זמן-מה, הבית היחידי שהיה נקי מדייסה, היה הבית בקצה הכפר שבו שיחקה הילדה הקטנה עם חברתה. אז יצאה הילדה מהבית ומה היא ראתה?

דייסה לבנה בכל מקום. הבינה הילדה מה קרה ורצה הביתה בתוך דיסת הסולת שהיתה עדיין חמימה. כשהגיעה לפתח הבית, צעקה: "עצור, סיר קטן, עצור!"

והסיר עצר.

וכל האנשים שברחו מהכפר היו צריכים לאכול את דרכם בחזרה.

*** שרשרת של מתנות ***

סיפור עם

לאישה זקנה יש עץ שזיפים נהדר בגינתה, אבל יום אחד נמאס לה לאכול כל הזמן שזיפים והיא יוצאת לחפש תפוחים.

היתה פעם אישה זקנה ועניה מאוד. היא גרה בבית קטן ובחצר הבית צמח עץ שזיפים גדול ומפואר. אכלה הזקנה מפירות העץ ולא היתה רעבה, אבל מכיוון שהיתה עניה, לא היה לה כמעט אוכל אחר.

יום אחד חשבה הזקנה בליבה: כמה כבר אפשר לאכול שזיפים? אלך ואחליף את השזיפים שלי בתפוחים. לקחה סלסילה גדולה, מילאה אותה בשזיפים היפים והמבריקים ביותר מן העץ ויצאה לדרך.

הלכה האישה והלכה, עד שראתה בית קטן ולו גינת פרחים גדולה ויפה. בפתח הבית ישבו אישה וגבר ונראו עצובים מאוד.

"למה אתם כל-כך עצובים, אנשים טובים?" שאלה הזקנה.

"אין לנו מה לאכול," ענתה האישה באנחה, "אמנם הפרחים רבים ויפים בגינתנו, אבל כמעט אף אחד לא בא לקנות אותם."

הושיטה להם הזקנה את סלסילת השזיפים ואמרה: "בבקשה, קחו את השזיפים ותאכלו לתיאבון."

"תודה רבה לך, אישה טובה," ענו האנשים, "אבל לא ניקח את השזיפים אם לא תיקחי מאיתנו זר פרחים גדול."

השאירה להם הזקנה את השזיפים, לקחה את זר הפרחים המרהיב שנתנו לה האנשים והמשיכה בדרכה לחפש תפוחים. הלכה והלכה, עד שפגשה בשביל נער אחד. פניו של הנער היו חיוורות ועצובות והוא הלך ובכה.

"למה זה תבכה, ילד?" שאלה הזקנה.

"היום יום הולדתה של אמי," ענה הילד, "כל-כך הייתי רוצה לתת לה מתנה יפה, לגמול לה על כל מה שהיא עושה בשבילי, אבל אין בידי דבר לתת לה."

"אל תצטער, נערי," אמרה הזקנה ברוך, "קח את הפרחים האלה ותן אותם לאימך. היא תשמח מאוד במתנה שהבאת לה."

שמח מאוד הנער ולקח מידי הזקנה את זר הפרחים הצבעוני והיפה. ואז הוריד מעל צווארו שרשרת זהב דקה ואמר: "אנא, אישה טובה, קחי ממני את השרשרת הזאת בעד הפרחים היפים שנתת לי."

לקחה הזקנה את שרשרת הזהב, הניחה אותה בכיס והמשיכה בדרכה. לא הלכה זמן רב והנה הולך בשביל מולה גבר גבוה ורזה עם כלב גדול, רזה גם הוא. והגבר הלך בפנים מושפלות ועיניו היו תקועות באדמה כאילו הוא מחפש משהו.

"מה אתה מחפש, אדוני?" שאלה הזקנה במאור פנים.

"אינני מחפש דבר," השיב האיש, "כבר ימים רבים שאין לי עבודה וגם כסף אין לי לקנות מזון לעצמי ולכלבי."

"הנה לך שרשרת זהב," אמרה האישה בחיוך, "בודאי תוכל למכור אותה ולקנות אוכל בכסף שתקבל."

האיש נראה נבוך מטוב ליבה של הזקנה וחשב מעט על דבריה. "תודה רבה לך, אישה טובה, אבל אינני מקבל שום דבר ללא כל תמורה. אנא קבלי ממני את כלבי תמורת השרשרת שאת נותנת לי."

לקחה האישה את הכלב והמשיכה בדרכה לחפש תפוחים.

הלכה והלכה עד שהגיעה לבית קטן ולידו יושב איש זקן עיוור והוא נאנח אנחות מרות.

"למה תאנח, אדוני?" שאלה הזקנה.

"אני עיוור," הסביר האיש, "ואין לי משפחה. אין אף אחד שיוליך אותי ויראה לי את הדרך."

"אל תצטער, אדוני," ניחמה אותו האישה, "הנה יש לי כלב גדול שיוכל להורות לך את הדרך ולהיות לך לחברה."

שמח האיש, ליטף את הכלב ומיד הגיש לו קערה מלאה באוכל.

"ואת, גבירתי, קבלי מתנה צנועה על הטובה הגדולה שעשית לי. מאחורי הבית יש לי גן תפוחים. היכנסי וקחי לך תפוחים מלוא הסל."

הודתה לו הזקנה, נכנסה לגן וקטפה לה תפוחים רבים, יפים ומבריקים.

ושמחתה היתה רבה.

עוד סיפורים לילדים >>>