מתנת המתנות

חודשיים לפני יום ההולדת של דור, כבר התחיל עמיר לחשוב על המתנה שיתן לו. זו חייבת להיות מתנה שדור יזכור לנצח. מתנת-המתנות. ועמיר ידע בדיוק מה הוא רוצה לתת לו. דור היה מעריץ של מלחמת הכוכבים ולא הפסיק לדבר על בובות האספנים החדשות שיצאו. זו היתה סדרה של חמש בובות באריזה מהודרת ואי אפשר היה להשיג אותן בארץ.

דבר ראשון, עמיר הלך לדבר עם אמא. הוא הראה לה את הפרסומים על סדרת הדמויות שרצה לקנות ואמר: "אני רוצה לקנות את זה לדור ליום ההולדת."

"שום סיכוי," נענעה אמא בראשה, "ראית כמה זה עולה?"

"אבל אני חייב! זה מה שהוא רוצה הכי בעולם!" אמר עמיר.

"אולי אפשר לקנות רק בובה אחת? אולי סדרה אחרת, פחות יקרה?" הציעה אמא.

אבל עמיר לא הסכים לשמוע. את הסדרה הזאת אפשר היה לקנות רק בשלמותה ושום דבר אחר לא יהיה מספיק טוב.

"ואם אני אשלם, תסכימי לעזור לי לקנות את זה?" שאל.

אמא נאנחה, "איך תשלם, עמיר? זה באמת יותר מדי."

אבל עמיר לא ויתר. היו לו חודשיים עד ליום ההולדת והוא תכנן את המבצע בקפידה. כשסבתא וסבא נתנו לו חמישים שקל לחנוכה, הוא לא בזבז אפילו שקל ורק הכניס את השטר לקופה מיוחדת. אחר-כך תלה מודעות ברחבי השכונה:

צריכים עזרה עם הכלב?

עמיר מוציא את הכלבים לטיול,

משחק איתם ומאכיל אותם כשאתם יוצאים לחופש!

אחרי שבוע התקשרה אליו השכנה מהבית ממול וביקשה שיוציא את הכלב שלה במשך שבוע. זה היה גם כיף וגם הוסיף עוד כסף לקופה המיוחדת.

כשקיבל כסף לקנות פיצה עם חברים, התאפק, שמר את הכסף ורק ישב עם כולם בלי לאכול (חוץ מביס גדול שקיבל מדור).

הוא הקים דוכן במרכז המסחרי בשכונה ומכר שקיות פקאנים מהעץ בגינה שלהם. הוא הצליח להרוויח לא מעט כסף.

הוא אסף בקבוקי פלסטיק למחזור והביא אותם לסופרמרקט. הוא לא קיבל על זה הרבה, אבל כל שקל נכנס לקופה המיוחדת ובכל ערב, ספר עמיר את הכסף והתפלל שיספיק לאסוף מספיק עד יום ההולדת.

שבוע וקצת לפני יום ההולדת, כשדור כבר חילק הזמנות לכל הכיתה, הלך לאמא ולאבא וסיפר להם שעדיין חסר לו סכום קטן.

"טוב, ברור שגם אנחנו נשתתף במתנה לדור," הם אמרו ועמיר קפץ משמחה.

"אז בואו נקנה את הבובות!" שאג.

"בבקשה, איפה קונים?" שאל אבא.

"צריך להזמין מחוץ לארץ." אמר עמיר.

פניהם של אמא ואבא נפלו. "אבל עמיר, אנחנו לא נספיק לקבל את החבילה עד יום ההולדת. זה לוקח זמן."

עמיר כמעט השתגע מתסכול. לפני השינה הוא אפילו בכה קצת.

למחרת, אחרי בית ספר, אבא קרא לו לסלון. "חבר שלי מהעבודה נוסע מחר לחוץ לארץ. הוא מוכן לקנות בשבילך את הדמויות שאתה רוצה."

שוב קפץ עמיר באושר ורוקן לידיו של אבא את כל המטבעות והשטרות שהצטברו בקופת המתנה של דור. אבא הסתכל על הערימה בהתפעלות, הניד את ראשו ואמר: "אתה ילד נהדר, עמיר. הייתי רוצה חבר כמוך."

עמיר חיכה עוד שבוע עד שהחבר של אבא חזר מהביקור בחוץ לארץ. בינתיים לא התאפק וסיפר לדור שהוא קונה לו את המתנה הכי טובה בעולם, מתנת המתנות. "חכה חכה, אתה תשתגע," אמר לו ודור, שגם ככה התרגש מיום ההולדת שלו, התרגש עוד יותר.

יום לפני חגיגת ים ההולדת, כשחזר עמיר מבית הספר, ראה חבילה ארוזה עומדת על שולחן המטבח.

"זה…זה?" שאל את אבא.

"ועוד איך," ענה אבא, "וזה אפילו לא היה יקר כל-כך. תראה, קיבלת עודף." והוא החזיר לעמיר כמה שטרות. מעולה, בפעם הבאה שילך עם החברים לפיצה, יזמין שתיים.

XXX

עמיר חיבק את המתנה כל הדרך לבית של דור. הוא התרגש כאילו זה יום ההולדת שלו עצמו. דור לא יאמין. כמה הוא ישמח! מעניין מה יגיד. כשהגיע לבית, הצטרף למסיבת הכיתה והניח את המתנה העטופה בחדר של דור. ההורים של דור לא הרשו לו לפתוח את המתנות באמצע המסיבה ודור כבר לחש לעמיר שישאר אחרי שכולם ילכו והם יפתחו את המתנות ביחד.

המסיבה היתה כיפית, עמיר שתה ואכל ושיחק עם כולם, אבל כבר לא היתה לו סבלנות. סוף סוף הלכו כולם הביתה. עמיר ודור עוד עזרו להורים לפנות את הלכלוך ולנקות קצת, ואז נכנסו לחדר של דור.

"את שלי תפתח אחרונה." הכריז עמיר והזיז לצד את המתנה שלו. האריזה מחוץ לארץ הבדילה את המתנה שלו משל כולם והיא נראתה גדולה ומסקרנת במיוחד.

דור פתח את המתנות מהחברים: משחקי קופסה, רובי מים, אפילו חרב של מלחמת הכוכבים, אבל לא כל-כך איכותית. ובכל פעם שפתח מתנה ושמח, שאל את עמיר: "עכשיו אפשר את שלך?" ועמיר אמר: "עוד לא. בסוף."

וסוף סוף הגיע הסוף. החדר היה מלא קרעי עטיפות ועל המיטה של דור היתה ערימה של משחקים וצעצועים. עמיר הושיט לו בחגיגיות את המתנה שלו ועצר את נשימתו בזמן שדור פתח את האריזה היפה בזהירות. הוא חילץ את הקופסה מתוך אריזת הנייר ועמיר ראה בשמחה את המבט המבולבל שלו. הוא לא מאמין.

"מגניב!" אמר דור, "מה זה?"

"מה מה זה?" צחק עמיר.

"אה, אני מכיר," אמר דור, "זה הדמויות של 'מסע בין כוכבים'. מגניב ממש."

עמיר לקח, כמעט חטף ממנו את הקופסה והסתכל לא מאמין על הבובות. באמת היו בתוכה כמה דמויות, אבל לא מ"מלחמת הכוכבים" אלא מתוך סדרת הטלוויזיה והסרטים "מסע בין כוכבים". הוא הרגיש דמעות מטפסות בגרונו ורק רצה לברוח משם.

"זה היה אמור להיות…אני מצטער…מזל טוב….חייב ללכת…" אמר. הוא רץ החוצה ולא הפסיק לרוץ עד שהגיע לבית שלו.

"נו, איך היה? מה הוא אמר?" שאלה אמא כשהגיע.

"הוא מאוד אהב." אמר עמיר ונכנס לחדרו.

XXX

החבר של אבא התנצל על הטעות וההורים של עמיר החזירו לו את הכסף, אבל מצב הרוח הרע לא עזב את עמיר כמה ימים. דור כל הזמן הציע לו לבוא אליו, אבל הוא התחמק.

בסוף דור לא ויתר לו, ההרגשה הרעה כבר עברה ועמיר הסכים לבוא אליו אחרי הצהריים. הם אכלו ארוחת צהריים ביחד. "תשמע," אמר דור, "ההורים שלך סיפרו מה שהיה להורים שלי, אבל אתה לא מבין…"

"עזוב," מלמל עמיר.

"יאללה, בוא לחדר שלי," אמר דור. עמיר נגרר אחריו בחוסר רצון.

כשנכנס לחדר, ראה את הדמויות שהביא לדור מסודרות על המדף. "אתה לא מבין איזה מגניבה 'מסע בין כוכבים'. אני עכשיו רואה את כל הסרטים!" אמר דור בהתלהבות.

"ברצינות?" שאל עמיר.

"בטח, אתה חייב לראות איתי."

פתאום, בארגז המשחקים, ראה עמיר משהו מוכר. הוא מיהר אל הארגז ושלף קופסה מהודרת. אלה היו הדמויות ממלחמת הכוכבים. בדיוק הדמויות שהוא כל-כך רצה להביא לדור. "מה זה? מאיפה לך?" שאל.

"אל תשאל. קיבלתי שלוש כאלה. מאח של אבא שלי, מסבתא וסבא ומחברים של ההורים שלי. אחד אני אשמור, אבל אין לי מושג מה לעשות עם השניים האחרים."

עמיר התחיל לצחוק ודור הצטרף אליו.

"אבל 'מסע בין כוכבים' קיבלתי רק פעם אחת…" דור ועמיר כבר התגלגלו על השטיח מרוב צחוק. הם בקושי הצליחו לנשום.

הם היו חברים ממש טובים. היה להם כיף ביחד.

עוד סיפורים לילדים >>>