שום-כלום

ביער אחד

מלא אור וצל,

יצא שַׂרַיַּעַר

לבד לטייל.

הוא הלך והשגיח,

שמע והריח,

צמיחה של כל עץ

ולבלוב של כל שיח.

ובעוד הוא הולך ובוחן ברצינות

את כיוון אור השמש על עלי עץ התות,

הוא דילג ופיזם לו

כזה

מין

שירשטות:

איתיקיטוט

שליגידיבוב

איתיקיטוט  טוט  טוט

שליגידיבוב.

ופתאום לפניו, עם מכוש לו ביד,

בקרחת היער עמד הגמד.

גמד עם זקן חופר חפירות

ומוצא פה ושם אבנים יקרות.

(גמדים שכמותו אוהבים אוצרות).

שַׂרַיַּעַר שמח. זה היה יום מוצלח –

לפגוש גמדים פתאום וסתם כך!

"תצטרף לטיול," הוא אמר לגמד,

"נלך, נדלג, יהיה כאן נחמד."

ובעוד הם הולכים בשורה ישרה,

דילגו ופיזמו כזאת מין שירה:

איתיקיטוט

שליגידיבוב

איתיקיטוט טוט טוט

שליגידיבוב.

הגמד עוד חיפש

איזה דבר מה נוצץ,

כשהבחין בפיה

מקפצת על עץ.

שַׂרַיַּעַר הרעים בקולו:

"לעצור!"

(הגמד התנגש בו פתאום מאחור),

הפיה צחקה,

והצחוק שלה אור.

שַׂרַיַּעַר שמח. זה היה יום מוצלח –

לפגוש גם פיה על הדרך סתם כך!

"תצטרפי לטיול," הוא אמר לפיה

"יש מקום לשלושה ואין שום בעיה."

הם התקדמו באיטיות

ועצרו בזהירות,

הסתכלו על עלים,

בחנו כל בלוט,

אבל לא שכחו לשיר שיר שוטטות:

איתיקיטוט

שליגידיבוב

איתיקיטוט טוט טוט

שליגידיבוב.

איזה יום מיוחד,

כבר אמרנו,

נכון?

כי רק זה מסביר איך פגשו גם שדון!

שדון יער חמוד

עם אפון מחודד

שהדליק מדורה וסביבה הוא רקד.

אמר שַׂרַיַּעַר :ידיד ויקר!

"די לרקוד בעיגול,

בוא דלג בישר."

השדון רק לרגע חשב

והחליט

שסחרחר לו הראש,

ורגלו השמאלית

הצטרפה עם רגלו הימנית לשורה,

(לא לפני שכיבו יחד את המדורה).

השדון הנבון למד במהירות

ושר בקול רם עם כולם שיר של שטות:

איתיקיטוט

שליגידיבוב

איתיקיטוט טוט טוט

שליגידיבוב.

פתאום אוי!

וגם ואבוי!

בזמן הדילוג, הפיזום והכל –

שַׂרַיַּעַר נתקל במשהו גדול!

באמצע השליגידיבוב זה קרה,

כששר יער מועד – זה איום ונורא,

אז כולם נעצרו ועמדו בשורה.

"מה זה פה?"

שאלו והצביעו קדימה.

הם רצו לברר,

אבל גם קצת את אמא.

בזהירות עופפה הפיה מלמעלה,

השדון התקדם ובדק ועבר,

גם הגמד התקרב עוד והלאה,

וביחד פסקו שזה שום דבר.

"שום דבר?"  שַׂרַיַּעַר נבהל,

"מסוכן!

צריך לסלק אותו תיכף מכאן!"

"אבל איך מסלקים?"

שאלו במבוכה,

שַׂרַיַּעַר החליט:

"ננסה במשיכה."

משכו אותו, משכו אותו,

ושום כלום לא עזר,

השום כלום עוד עמד לו שם,

כאילו שום דבר.

"זה לא עוזר," אמר הגמד.

הפיה היפה כבר היתה עייפה.

"מה נעשה?" שאל השדון.

החליט שַׂרַיַּעַר: "הפעם, דחיפה!"

דחפו אותו, דחפו אותו,

ושום כלום לא עזר.

השום כלום עוד עמד לו שם,

כאילו שום דבר.

"אני לא מוכן,"

שַׂרַיַּעַר אמר,

"שבאמצע היער

יהיה שום דבר.

כל דיירי היער צריכים

להרגיש רגועים, להיות בטוחים,

לטייל בשבילים בלי לפחוד או לחשוש

לפגוש שום דבר וליפול על הראש."

"ננסה שוב," אמרה הפיה, "אין ברירה."

וכולם נעמדו בשורה ישרה,

דחפו ואחר כך משכו חזרה,

עד שהרגישו שמשהו קרה.

שַׂרַיַּעַר קרא לכולם לעצור,

(הגמד התנגש בו שוב מאחור).

הם עמדו חוששים, מחזיקים יד ביד,

שר של יער, פיה ושדון וגמד.

שַׂרַיַּעַר שלח את הרגל הבודקת

והלך בזהירות ולאט ובשקט.

הוא צעד בלי למעוד ארבעה צעדים

ועצר וצעק: "תשמעו, זה מדהים!"

"אין פה כלום! שום דבר!

ניצחון, ידידי!

כנראה הוא נמשך או נדחף לו ודי!

אין כמונו ביער, בגיא או בהר

כי ניצחנו שום כלום ואולי שום דבר."

וכולם אז הריעו,

הניפו לגובה,

נפנפו בכנף

או השליכו הכובע.

"הידד, שַׂרַיַּעַר!

כי רק בזכותך,

היער שוב בטוח להליכה."

ביער אחד,

מלא אור וצל,

שום דבר לא מפריע

סוף סוף לטייל.

מאחורי הסיפור:

כשהילדים שלי היו בגן מעין, נורית הגננת סיפרה להם סיפור על שר היער וחבריו. חשבתי שזה סיפור מקסים וכתבתי אותו בחרוזים. בגן מעין הכינו חוברות קטנות עם הסיפור והחוברות הגיעו לכמה גנים אנתרופוסופים. מאז, מדי כמה שנים, בגנים שונים, ההורים מעלים אותו כהצגה בפורים.

עוד סיפורים לילדים >>>