איזה שטויות יש לך בראש!

היו לו כמה הרגלים מוזרים, בהחלט. כשפגש מישהו חדש, הוא היה אומר לו "האו דו יו דו". בהפסקת האוכל היה מוציא את הכריך ואחריו צלחת חרסינה מקושטת בפרחים ואז שם את הכריך על הצלחת ואוכל אותו עם סכין ומזלג. אבל חוץ מזה יוברט היה ילד רגיל לגמרי.

טוב, בהתחלה הילדים בבית הספר חשמונאים חשבו שללכת עם מכנסיים קצרים מגוהצים וגרביים עד הברך זה משונה, אבל מהר מאוד הם התרגלו. אלה היו הבחירות האופנתיות של יוברט וזה היה בסדר גמור.

וכן, היה משהו משונה בזה שהוא אמר לילדים שרצו לבוא אליו אחר הצהריים שהוא גר באנגליה, אז הוא לא יכול. אבל טוב, כל אחד צריך לגור איפשהו ואנגליה היא יופי של ארץ. יורד בה הרבה גשם, אבל זה טוב לדשא. אף אחד לא אמר כלום על זה שאביגיל גרה בעיר אחרת כי המשפחה שלה עברה דירה אבל היא רצתה להמשיך ללמוד עם הכיתה שלה.

אבל אז הוא התחיל לספר על המשפחה שלו.

בהתחלה קראו לו למזכירות.

"אני רואה שיש כאן בעיה," אמרה שושי המזכירה, "חסרים לנו פרטים עליך. מה שם האם?"

"אליזבת," ענה יוברט ושושי כתבה א-ל-י-ז-ב-ת.

"שם האב?"

"פיליפ. זכרונו לברכה," ענה יוברט.

"אני מצטערת לשמוע," ענתה שושי, "כתובת?"

"ארמון בקינגהאם, לונדון."

שושי התחילה לכתוב ואז הפסיקה.

"מה זה השטויות האלה, יוברט?"

"איזה שטויות, גבירתי?" שאל יוברט בנימוס.

"מלכת אנגליה היא אמא שלך?"

יוברט משך בכתפיו. המזכירה אמרה לו לחזור לכיתה. היא נראתה קצת כועסת.

+  +  +

"למה קראו לך למזכירות?" שאלה אותו אביגיל בהפסקה.

"הם רצו את הפרטים של המשפחה שלי, אבל לצערי שושי לא האמינה שמלכת אנגליה היא אמא שלי."

"גם אני לא מאמינה," אמרה אביגיל וחשבה שיוברט הוא הילד היחיד בבית הספר שיגיד מילה כמו "לצערי".

"זה בסדר," אמר יוברט, "רוצה לשחק קריקט?"

אביגיל לא רצתה.

+  +  +

"אמרת למזכירה שמלכת אנגליה היא אמא שלך?" שאלה המורה יסמין את יוברט אחרי הלימודים.

"כן," ענה יוברט.

"אבל זה לא נכון," אמרה יסמין.

"הרשי לי לחלוק עלייך," אמר יוברט.

"תגיד לאמא שתבוא לפגוש אותי מחר," אמרה יסמין.

"אני מתנצל, צריך לקבוע איתה חצי שנה מראש לפחות. היא מאוד עסוקה," אמר יוברט.

"איזה שטויות יש לך בראש!" כעסה יסמין, "לא תוכל לחזור ללימודים עד שאמא או אבא יבואו לבית הספר."

יוברט נפרד מהמורה בנימוס ואמר שיבדוק מה אפשר לעשות.

+  +  +

למחרת הגיעה אישה גבוהה לבית הספר ואמרה לשומר שהיא באה כדי לפגוש את המורה יסמין.

יסמין קיבלה אותה בחדר המורים.

"נעים מאוד, אני אמא של יוברט," אמרה האישה.

"יופי שבאת," אמרה יסמין, "יש לנו בעיות חמורות עם הבן שלך."

"כמה חבל!" אמרה האישה, "בבית הוא ילד כל-כך טוב ומנומס! אפשר לשאול אילו בעיות?"

"הוא אומר לכולם שהוא הבן של מלכת אנגליה."

"אוי ואבוי, כמה גס רוח מצידו!" אמרה האישה וספקה כפיים. יסמין הרגישה פתאום לא כל-כך נעים.

"אפשר להציע לך קפה?"

"אשמח לכוס תה," השיבה אמא של יוברט.

יסמין הניחה תיון בספל ומילאה מים רותחים מהמיחם. הלוואי היו לנו כלים קצת יותר יפים בחדר המורים, חשבה.

"אני מבטיחה לטפל בבעיה," אמרה אמא של יוברט. היא ישבה כשרגליה הצמודות מוטות הצידה, "זה פשוט איום ונורא שהילד מסתובב ומספר סיפורים שכאלה. אולי חסרה לו קצת תשומת לב. אני מבטיחה לדאוג לזה בבית. אפשר לשאול איך הוא מתקדם בחומר הנלמד?"

יסמין נאלצה להודות שיוברט הוא תלמיד מעולה.

"אז הוא יוכל להגיע לבית הספר מחר כרגיל? הוא כל-כך מתגעגע לחברים שלו," אמא של יוברט הניחה את כוס התה הריקה וקמה על רגליה.

"כמובן, כמובן," אמרה יסמין וקמה גם היא.

"אם כך, להתראות, ותודה לכם על העבודה הנהדרת שאתם עושים!"

יסמין לא יכלה לעצור בעצמה. היא נעמדה מול האישה הגבוהה ואז קדה קידה עמוקה.

"תודה, הוד מלכותך," אמרה.

"בבקשה חביבתי," ענתה אמא של יוברט ואז יצאה מחדר המורים, ירדה במדרגות אל החצר ועלתה על המסוק שהמתין לה שם. יוברט כל-כך ישמח, אבל היא חייבת להגיד לו להפסיק לדבר שטויות בבית הספר. מישהו עוד יכול לקחת אותו ברצינות. מלכת אנגליה, נו באמת. חשבה וסימנה לטייס המסוק להמריא.

עוד סיפורים לילדים >>>