גדעון תעשה לי

כמעט כל הילדים לא אוהבים להכין שיעורי בית, אבל לא לכל הילדים יש דודה שעובדת בחברת "ישרארובוט", שבה מפתחים רובוטים לשימושים שונים.

ליואב היתה דודה כזאת, וערב אחד היא באה לבקר בדיוק כשהיה באמצע שיעורי בית קשים במיוחד באנגלית.

יואב אהב מאוד את גליה ולא תמיד היה לה זמן לבוא לבקר. לכן התרגז מאוד שדווקא בזמן שהיא כאן, אצלם בבית, הוא תקוע בהבדלים בין "He", "She" ו-"It".

"It זה 'זה'," ניסתה גליה להסביר לו,

"אוף," רטן יואב, "הלוואי שהיה לי רובוט שמכין שיעורי בית." ואז הבחין שבעיניה של גליה מהבהב רעיון.

"אתה יודע, אנחנו בדיוק בוחנים רובוט חדש שפיתחנו והוא אמור להיות מסוגל גם להכין שיעורי בית. רוצים לקבל אותו לשבוע-שבועיים?" היא פנתה לאמא ולאבא של יואב.

"בשום פנים ואופן לא." אמר אבא של יואב, "זה מאוד לא חינוכי שרובוט יכין שיעורי בית במקום ילד."

"הוא יודע גם לבשל ולקפל כביסה." אמרה גליה.

אבא של יואב השתתק. אלה היו התפקידים שלו בבית.

"בשום פנים ואופן לא," אמרה אמא של יואב, "זה מאוד לא חינוכי שרובוט יעשה תפקיד של בן אדם."

"הוא יודע גם לשמור על ילדים קטנים, להשגיח שלא יעשו שום דבר מזיק. עקרונית את יכולה ללכת לנמנם בצהריים בזמן שהוא ישגיח על אלונה." אלונה היתה אחותו הקטנה של יואב.

אמא של יואב השתתקה.

"טוב," אמר אבא של יואב, "אני מתאר לעצמי שנוכל לנסות אותו. בשביל המדע."

גדעון מגיע

עברו יומיים וגליה הגיעה שוב. היא סחבה בקושי קופסה גדולה למדי ושמטה אותה באנחה על השטיח בסלון.

"עכשיו תנו לי שעה. אני צריכה להרכיב אותו." אמרה.

היא הוציאה מהקופסה חלקי מתכת והחלה לחבר אותם זה לזה. מדי פעם עצרה, פלטה "אוף!", פירקה את מה שעשתה וניסתה שוב.

"בעצם, אלה שיעורי הבית שלך." אמר לה יואב ושניהם צחקו.

היה שווה לחכות. אחרי שעתיים בערך עמד בסלון יצור מתכת על גלגלים. הוא היה מורכב מגוף מעוגל שאליו היו מחוברות זרועות. בגב היה לו פתח מאורך וגליה אמרה שזאת מדפסת. יואב יכול להכניס את שיעורי הבית שלו והרובוט יוציא אותם מוכנים דרך הגב.

"הוא שואב אבק בשקט מוחלט תוך כדי תזוזה," הסבירה גליה להורים. היא לחצה על כמה כפתורים בגבו של הרובוט וקול צפצוף עדין נשמע.

"וואו," אמרה אמא של יואב, "הוא מזכיר את סבא שלי גדעון. גם לו לא היה צוואר, כמה אני מתגעגעת אליו."

"נכון," אמרה גליה שגדעון היה גם סבא שלה, "זוכרת שהוא היה יושב איתנו על שיעורי בית כשהיינו קטנות? בואו נקרא לו גדעון!"

וזהו. גדעון הצטרף לבית משפחת תירוש לשבועיים ניסיון.

"אנחנו צריכים לדעת איך הוא משתלב בחיים של משפחה רגילה. מה הוא יודע לעשות, מה לא. אתם רק צריכים לנהל רישומים בכל יום ולתת לי אותם, בסדר?"

יואב חשב שזה יותר מבסדר. זה ממש מגניב!

גדעון עושה

כבר שבוע שגדעון הכין את שיעורי הבית במקום יואב. הוא היה מכניס את המחברת או את דף העבודה אל הפתח בגב, אומר: "גדעון, תעשה לי שיעורי בית," ובתוך דקות, שיעורי הבית היו יוצאים פתורים בקול טרטור עדין מהמדפסת. המורים לא הפסיקו לשבח אותו. "רואים שהשקעת." הם אמרו ולפעמים אפילו הציגו את שיעורי הבית שלו בפני כל הכיתה. יואב היה גאה מאוד.

בכל ערב היה אבא של יואב אומר: "גדעון, תעשה לי ארבע חביתות וסלט." וארוחת ערב לתפארת היתה מוכנה על השולחן. ולא רק זה, המטבח היה מבהיק מנקיון.

יואב כבר לא היה צריך לסדר את החדר שלו כמו פעם. בזמן שהיה בבית ספר, גדעון היה מרים את הבגדים והמשחקים מהריצפה ומחזיר כל אחד מהם למקומו.

 בכל צהריים היתה אמא של יואב חוזרת מהעבודה אחרי שאספה את אלונה מהגן, אומרת: "גדעון, תשגיח על אלונה." והולכת לנוח בחדר.

גדעון היה הדבר הכי טוב שקרה למשפחת תירוש.

גדעון עוזב

שבועיים וחצי עברו כמו חלום. כולם היו מבואסים כשיום אחד הגיע שליח של חברת "ישרארובוט", ארז את גדעון בארגז, אסף את הרשימות שכתבו ונסע לדרכו.

ביום שבת שאחרי זה הגיעה גליה לביקור נוסף. היא נכנסה אליהם הביתה ועצרה כהלומת רעם בפתח הסלון.

"מה קורה כאן?" שאלה בתימהון.

על כל הספות היו ערמות של בגדים אחרי כביסה ובין הבגדים ישב יואב וניסה לכתוב במחברת. אלונה הקטנה ישבה בפינת החדר ושיחקה בתלתל אבק. ההורים של יואב ישבו ליד שולחן המטבח וקראו עיתון.

גליה פינתה כמה בגדים מהספה והתיישבה ליד יואב. "מה קרה? אתה נראה ממש עצוב."

יואב הושיט לה דף נייר.

גליה הסתכלה בנייר. "קיבלת 30 במבחן בחשבון?"

יואב הנהן. "המורה היה בהלם. הוא היה בטוח שאני התלמיד הכי טוב בכיתה. הוא אמר ששיעורי הבית שלי 'הצביעו על חשיבה מתמטית ברמה גבוהה'. אבל אני כבר שבועיים לא מקשיב ולא עושה שיעורי בית. כולם התקדמו בחומר ואני לא ידעתי כלום."

גליה חייכה, "אז על מה קיבלת 30 נקודות?"

"הגעתי למבחן וכתבתי את השם שלי נכון. מסתבר שזה שווה 30 נקודות."

"מה העניינים?" שאלה גליה את אחותה, אמא של יואב.

"יש מצב שתחזירו לנו את גדעון?" שאלה אמא של יואב, "אמממ… די נקשרנו אליו. זה קצת אכזרי לקחת לנו אותו. רחמנות על הילדים."

"אני קצת רעבה," אמרה גליה, "אתם לא יושבים לארוחת ערב?"

"אה," אמר אבא של יואב וקם ממקומו מבולבל, "שכחתי מזה לגמרי. אני רגיל שגדעון מכין אותה." הוא פתח את המקרר והסתכל במה שיש בו כאילו זה משחק חשיבה מתוחכם במיוחד. ואז הוציא תפוח אדמה לא מבושל והושיט לגליה. היא לקחה אותו מידיו בהבעה המומה והניחה אותו על שולחן המטבח.

"אלונה, אל תכניסי את זה לפה!" קפצה אמא של יואב ממקומה ולקחה לכלוך מידיה של התינוקת.

גליה נענעה בראשה. היא הוציאה פנקס והחלה לכתוב בו במהירות.

"מה את כותבת?" התעניין יואב.

"השלמה לרשימות שלכם בעניין גדעון." אמרה גליה והמשיכה לכתוב.

"אז את כותבת שהוא לא היה טוב?"

"להיפך," ענתה גליה וקימטה את מצחה, "אני כותבת שהוא היה הרבה יותר מדי טוב."

"מה זאת אומרת יותר מדי טוב? זה טוב או רע?" שאלה אמא של יואב והצטרפה אליהם בסלון.

"תראו מה קרה לכם רק אחרי שבועיים ניסיון עם גדעון."

"שבועיים ושלושה ימים," תיקן אותה יואב בקול מלא געגועים.

"אני מניחה שאחרי כמה חודשים עם גדעון או רובוט אחר, כל משפחה תשכח לחלוטין איך לתפקד בלעדיו. הוא פשוט טוב מדי."

בסופו של דבר הם ישבו לארוחת ערב. החביתה שהכין אבא של יואב היתה קצת שרופה ומלוחה מדי, אבל יואב אכל אותה במהירות. היה לו הרבה חומר במתמטיקה להשלים אחרי הארוחה.

עוד סיפורים לילדים >>>