החלפת בתים

שתי משפחות מחליפות בית למשך שבוע

משפחת עמר

"יש!" צרחה יולי, "סוף סוף נוסעים לחופש!"

"כן," אמרה אמא, "החלטתי שמגיע לנו. כמעט שנה לא נסענו לאף מקום."

"לאן? שאלה גלי בהתרגשות, "לבית מלון באילת?"

"לאבו דאבי!" קראה יולי.

"די," אמר אבא, "אתן יודעות שזאת היתה שנה קשה. בית מלון עולה המון כסף."

"יש לנו רעיון נפלא," אמרה אמא, "החלפת בתים!"

מה? אפשר לסמוך על אמא ואבא שיהרסו אפילו רעיון טוב כמו יציאה לחופשה.

"אנחנו ניסע לבית של משפחה אחרת למשך שבוע והם יבואו לגור כאן!" אמא ניסתה להישמע חגיגית.

"מי בכלל ירצה לבוא לגור בבית המשעמם שלנו?" שאלה יולי. אמא ואבא הזדקפו במקומם בעלבון. "משעמם?!?" נהם אבא. ואמא אמרה: "תתפלאו, אבל הרבה משפחות התעניינו בבית שלנו! בית במושב נחשב למקום נהדר לחופשה!"

"ממש," נחרה יולי, "שיא השעמום. מה הם יעשו בערב? ילכו לבקר את ברכה השכנה?"

משפחת אזולאי

"אין סיכוי!" צעק אמיתי, "יש לי אימונים גם בחופש! התחרות בסך הכל בעוד חודש!"

"זה לשבוע אחד," אמר אבא, "אני חייב לנשום קצת אוויר אחר."

"אז תיסע בלעדינו!" כעסה נגה, "אני לא עוזבת את החברים שלי לשבוע!"

"אי אפשר, זאת החלפת בתים. רוצים להישאר לגור כאן עם המשפחה שמגיעה? בבקשה. אני נוסע."

"אז נהיה אצל אמא," הציעה נגה.

"אי אפשר. יש לה שבוע עבודה קשה והיא עובדת מהבית. דיברתי איתה והיא חושבת שזה רעיון טוב שניסע קצת. שבוע אחד במושב לא יהרוג אתכם."

משפחת עמר

כל הדרך לתל-אביב התלוננה אמא על הפקקים. "אני מקווה שנמצא חניה," אמר אבא בחשש.

"באילת אין בעיית חניה," אמרה יולי מהמושב האחורי, "עדיין לא מאוחר. אנחנו יכולים פשוט להמשיך לנסוע עד אילת."

"הגענו," אמרה אמא, "רחוב מזא"ה. לא רחוק מהים."

"מה זה מאז"ה?" צחקה גלי והציצה מהחלון בסקרנות.

"והנה גם חניה!" הכריזה אמא, "נס חנוכה!"

"רק החניה תעלה לנו יותר ממלון באילת," רטן אבא, אבל לפני שיולי הספיקה להגיד שעדיין לא מאוחר להמשיך לנסוע, אמא חנתה והם יצאו מהאוטו והביטו על הבניין התל-אביבי.

"זוכרת את השנתיים שלנו בתל-אביב לפני הבנות?" חייך אבא לאמא.

יולי וגלי זקפו אזניים סקרניות. לפני הבנות?

"בטח," אמא השעינה ראש על כתפו, "הדירה הישנה והדולפת ההיא. היה אדיר, זה אפילו לא רחוק מכאן."

גלי ויולי רצו לחדר המדרגות כדי שלא יצטרכו להסתכל באבא ובאמא מתחבקים. איכס!

"ידעת שאמא ואבא גרו פעם בתל-אביב? חשבתי שהם מולחמים למושב," לחשה יולי לגלי.

"לא היה לי מושג," ענתה גלי והן התחרו במדרגות לקומה השלישית. יולי ניצחה.

משפחת אזולאי

"אחחח… מדהים איך הכל ירוק!" אמר אבא, "נגה, את מוכנה לעזוב לרגע את הטלפון ולהסתכל מהחלון?"

נגה שלחה מבט קצרצר מחלון המכונית. "כן. יפה." אמרה וחזרה אל הטלפון שלה.

"הגענו!" הכריז אבא, כיבה את המכונית, יצא ממנה והתמתח. "איזה אוויר!"

"ממה הוא מתפעל?" שאל אמיתי את נגה.

"מהאוויר," ענתה נגה, "כי זה הדבר היחידי שיש כאן."

"בואו," קרא אבא מדלת הכניסה.

"וואו, איזה סלון גדול," אמר אמיתי.

"תראו, יש כאן אמבטיה!" קראה נגה.

"אני אוכל להתאמן בסלון," חשב אמיתי בקול.

"חמוד, אני מעריך את הנחישות שלך," אמר אבא, "אבל הלוואי שהיית עוזב את הג'ודו לשבוע אחד. לא היה קורה כלום."

"איזה בית גדול," נגה חזרה מסיור חטוף בשתי הקומות. "חבל שהוא נמצא כל כך רחוק."

"רחוק ממה?" שאל אבא.

"מכל מה שחשוב."

משפחת עמר

"אין כאן אמבטיה! אי אפשר להתרחץ!" הריעה גלי. אמא התייצבה בתוך שתי שניות בחדר הרחצה.

"יש כאן מקלחון," אמרה והסיטה וילון אמבטיה עם פלמינגו וורודים.

גלי התאכזבה שהתכנית שלה לא להתרחץ שבוע לא תוכל לצאת לפועל, אבל חשבה שהפלמינגו ממש מגניבים.

"אוי, תראו מה קרה!" נשמע קולו של אבא מהמטבח וכולם רצו אליו. הוא החזיק ידית ונופף בה. "זה נפל מארון המטבח. נשבע לכן שרק נגעתי בזה."

"לפעמים הידית בארון המטבח השמאלי נופלת, צריך פשוט להבריג אותה מחדש," קראה אמא מצרור דפים שהיה מונח על שולחן המטבח. "תראו, הם השאירו לנו מכתב." היא המשיכה לקרוא: "צריך להדליק את הדוד החשמלי לפחות שעה לפני המקלחת ולשים לב שהאור האדום נדלק כי לפעמים הוא נתקע. הם גם מבקשים אם נוכל להשקות את העציצים במרפסת."

אבא הבריג את הידית לארון המטבח ופנה לאמא. "יש כאן מכונת קפה, אולי אכין לנו שני אספרסו ונשב במרפסת?"

"יש לי רעיון יותר טוב," חייכה אמא, "בוא נלך לשבת בטיילת מול הים."

"לא בא לי לצאת עכשיו, עוד לא ראיתי את החדר שלי," אמרה יולי.

"מי הזמין אותך?" שאל אבא, לקח את המעיל שלו והושיט יד לאמא. "נחזור עוד שעה!"

"שכחת את המפתח של המכונית," אמרה אמא כשאבא משך אותה לכיוון הדלת.

"נראה לך שניסע במכונית? עד שמצאנו חניה טובה?" והם יצאו מצחקקים מהדירה.

יולי נכנסה לאחד החדרים. הוא היה קטן בהרבה משלה, אבל מסודר ונעים. "וואו!" קראה לגלי, "תראי כמה גביעים! נראה לי שהוא אלוף במשהו…" היא התקרבה לאחד הגביעים ובחנה אותו. "מקום שני בארץ באליפות ג'ודו לילדים!"

"את חייבת לראות את זה!" נשמע קולה של גלי מחדר סמוך ויולי רצה אליה. "איזה חדר מקסים!" 

גם החדר השני לא היה גדול. את רובו תפסה מיטת אפיריון. על הקירות היו עשרות תמונות של ילדה שנראתה קצת יותר גדולה מיולי.

"קוראים לה נגה," אמרה גלי, "נכון שהיא ממש יפה?"

"מה שם המשפחה?" שאלה יולי, "אני אחפש אותה באינסטגרם."

גלי רצה לדלת הכניסה וקוראה את השם על הדלת: "משפחת אזולאי!"

"נגה אזולאי," אמרה יולי ואז צעקה בהתרגשות: "תראי, מצאתי אותה! היא בדיוק העלתה תמונה במקום מה-זה יפה!"

גלי הציצה במסך הטלפון והתחילה לצחוק: "את לא מזהה את הגינה שלנו?"

אחרי שסידרו את החפצים שלהן בחדרים הלכו למרפסת האבן שהשקיפה לרחוב. כמה נערים עם ראסטות הלכו על הכביש וסחבו ספה גדולה. 

"מעניין לאן הם לוקחים אותה," אמרה יולי ואז פתאום: "את רואה מה שאני רואה?"

גלי הביטה לכיוון שאליו הצביעה אחותה.

אמא ואבא שלהן רכבו ביחד על קורקינט לכיוון הבית. אבא היה מאחורה, הקיף בזרועותיו את אמא ושניהם אחזו ביחד בכידון. השיער של אמא התנפנף מתחת לקסדה והם התפקעו מצחוק.

"מישהו החליף את ההורים שלנו," אמרה יולי, "בחיים לא ראיתי אותם ככה."

משפחת אזולאי

"מה אתה שותה?" שאל אמיתי למחרת בבוקר את אבא שישב בגינה, "אין כאן קפה?"

"ברור שיש," ענה אבא, "אבל חבל לא לנצל את גינת התבלינים המעולה שלהם, אז עשיתי לי תה צמחים עם נענע, לואיזה ולימונית. ממש טעים, רוצה?"

"אוקיי," משך אמיתי בכתפיו ואבא מזג לו כוס מקומקום החליטה. באמת היה טעים.

"אתה בא איתי לטיול בשדות?" הציע אבא.

"אבל עדיין לא התאמנתי," אמר אמיתי.

"גם הליכה היא אימון."

"בוקר טוב!" נגה יצאה לגינה לבושה, רעננה וחייכנית.

"קמת מוקדם," התפלא אבא והיא משכה בכתפיה. "הלכתי לישון מוקדם, הרי אין מה לעשות פה."

"אנחנו יוצאים לטיול בשדות, את באה?" אבא קם ממקומו.

"בטח, שניה, אני אביא את הטלפון שלי," אמרה נגה אבל לא זזה ממקומה. "אתם יודעים מה? הוא בקומה השניה, אין לי כוח להביא אותו. בואו נלך."

משפחת עמר

"פיצה!"

"סושי!"

"מקדונלדס!"

"שטויות," אמר אבא, "נזמין משלוח ממסעדה שיש רק בתל אביב." וכבר הוא חייג והזמין שליח.

בבית הם כמעט אף פעם לא הזמינו. לא היו הרבה מקומות שהסכימו לעשות משלוחים עד המושב. וממילא אמא תמיד אמרה שעדיף וגם חסכוני יותר לאכול אוכל ביתי.

השליח הגיע תוך חצי שעה והארוחה היתה קצת מוזרה, אבל מאוד טעימה.

"מחר נלך לאכול גלידה טבעונית. יש מקום חדש בנחלת בנימין," הכריזה אמא. ממתי היא נעשתה מומחית כזאת למקומות חדשים?

כשטיילו למחרת בנחלת בנימין ובשוק הכרמל, יולי ראתה מישהי שהיא זיהתה מהטלויזיה אבל לא הצליחה להיזכר בשמה. היא סתם הלכה עם שתי שקיות ברחוב כמו אישה רגילה.

משפחת אזולאי

"אתם בטוחים שסידרתם הכל?" שאל אבא. הוא עמד ליד הדלת וסקר את הבית במבט אחרון. הוא שמח לחזור הביתה, אבל ידע שיחסרו לו כמה דברים. תה הצמחים של הבוקר, הטיולים בשדות, גינת התבלינים.

"אויש, שכחתי את מזרון האימונים שלי," אמר אמיתי ורץ לקחת אותו מהחדר. הוא כמעט לא התאמן בשבוע האחרון אבל במפתיע הוא הרגיש חזק ובכושר. כאילו גם מנוחה היא סוג של אימון. חוץ מזה, כמעט בכל ערב הוא קרע את אבא ואת נגה בדוקים וגם במונופול. 

"איזה יופי את לבושה," אמר אבא לנגה שדידתה לכיוונם עם כל התיקים שהביאה.

"כן, מוזר ללבוש שוב חצאית," אמרה נגה, "נשארתי בטרנינג או בג'ינס כמעט כל השבוע. בשביל מה לטרוח? בשביל מטע אבוקדו?"

היא דווקא הצליחה לצלם כמה תמונות יפות בשדות, אבל הג'ינס ונעלי ההליכה הגבוהות (והבוציות) יותר התאימו לאווירה מאשר השמלות שהביאה איתה.

"אמרתם שלום לברכה השכנה?" שאל אבא בזמן שנאבק לנעול את הדלת.

"ברור," ענתה נגה, "דבר ראשון על הבוקר. היא נתנה לי את המתכון של הלזניה שאכלנו אצלה."

"צריך לדחוף קצת את הדלת עם הכתף כדי שהמפתח יתפס," הזכיר אמיתי לאבא ובליבו חשב: אני אתגעגע לבית הזה.

משפחת עמר

המכונית חיכתה להם בדיוק במקום שבו השאירו אותה ביום שבו הגיעו. 

בבוקר עוד ישבו במרפסת האבן והסתכלו על הרחוב שמתעורר לחיים.

"השארתי כאן דשן מיוחד שקניתי לעציצים שלהם," אמרה אמא, "זה יעשה להם טוב."

כל החפצים שלהם כבר היו ארוזים ומוכנים ליד הדלת. היו די הרבה, כי אי אפשר היה שלא לעשות קניות בחנויות המגניבות של תל-אביב.

ליולי אף פעם לא היה קשה כל-כך לחזור מחופשה. היא הרגישה שהיא עוזבת בית שהוא גם קצת שלה. היא הסתכלה על הרחוב וראתה כמה נערים עם ראסטות סוחבים שולחן כתיבה גדול על הכביש. מאחוריהם זחל טור מכוניות. מדי פעם נשמעה צפירה.

יולי העמיסה על כתפיה שני תיקים ויצאה לחדר המדרגות.

"להתראות בית," לחשה.