נהר השוקולד

עוד סיפורים לילדים >>>

בכפר קטן על גדות האמזונס חיה לפני זמן רב מאוד ילדה ושמה מאלה. היא היתה חכמה וטובה, אבל יותר מכל – נחושה. כשילדי הכפר התחרו בטיפוס על עצים, מאלה לא נחה עד שהגיעה למקום הגבוה ביותר. כשחגגו את האביב במסיבה גדולה, ריקודיה של מאלה היו הפראיים והיפים ביותר. כולם ידעו שתגדל להיות אישה מיוחדת במינה.

יום אחד, כשישבו סביב המדורה בסוף יום ארוך ומעייף, סיפר אחד מלוחמי הכפר את הסיפור על נהר השוקולד. "הוא אמיתי כמו שאני אמיתי," אמר הלוחם, "פירות הקקאו נושרים במוצא הנהר ואז נגרסים על ידי אבנים גדולות. ובמורד הנהר הופכים המים לזרימה גועשת של משקה נפלא, וכל אחד שמגיע אל נהר השוקולד יכול לשתות כרצונו ואפילו להשתכשך בשוקולד הנהדר."

כל הילדים אהבו את הסיפור, אבל רק מאלה נשבעה לעצמה שלא תנוח ולא תשקוט עד שתגיע לנהר השוקולד. ועם המחשבה הזאת נרדמה ליד המדורה.

יוצאת למסע

חלפו שנים, מאלה הפכה לנערה. המחשבה על נהר השוקולד לא הרפתה ממנה.

בוקר אחד הכניסה לתרמילה קצת צידה ויצאה לדרך בלי להיפרד מאף אחד, כדי שלא ינסו לשכנע אותה להישאר בצעקות או בדמעות.

צעדה מאלה ביערות הענק של האמזונס. זו לא היתה דרך פשוטה. היא נאלצה לפלס דרך במקומות שבהם רגל אדם לא דרכה מעולם. ציפורים צבעוניות ויפהפיות ליוו את דרכה. מאלה הביטה בהן, שמעה את שירתן ואמרה לעצמה: "ציפורים יפות, אבל הן כלום בהשוואה לנהר השוקולד המופלא שמחכה לי."

לכל אורך דרכה צמחו עצי פרי שהושיטו לה פירותיהם המתוקים והרעננים. מאלה היתה קוטפת פרי או שניים, אוכלת מהם וחושבת: "נחמד, אפילו טעים, אבל איך אפשר להשוות את זה לפירות הקקאו ולנהר השוקולד שזורם לו עבורי אי שם?"

מסיבה בכפר

כעבור חודשים רבים הגיעה לשוליו של כפר גדול. ילדים חמודים קיבלו את פניה בתרועות וליוו אותה למרכז הכפר. אנשי הכפר הקיפו אותה בברכות והציעו לה מאכלים ומשקאות. הם הציעו לה להישאר ולחגוג איתם בערב. בהתחלה סירבה מאלה. היה לה חבל לבזבז אפילו שעות ספורות בדרכה אל הנהר. אבל אז הסכימה להישאר לילה אחד בלבד כדי לנוח ולאסוף כוחות.

המסיבה באותו ערב היתה נהדרת. כולם הציעו לה תבשילים טעימים שכמותם לא ראתה ולא טעמה מעולם. הילדים רצו לשחק איתה והמבוגרים ביקשו לשמוע את סיפורה. מאלה הודתה לכולם על קבלת הפנים הנהדרת אבל בינה לבין עצמה חשבה שלא כדאי להיקשר מדי לאנשים הטובים או לילדים החמודים כדי שלא תתפתה להישאר ולוותר על נהר השוקולד שזורם לו אי שם ומחכה לה. כשהאיר השחר עזבה מאלה את הכפר המקסים, ובלי לחכות שתושבי הכפר יקומו משנתם נכנסה שוב לתוך היער.

הנהר

ימים, שבועות ואפילו חודשים פילסה מאלה את דרכה. היא הגיעה למקומות מרהיבים ביופיים ופגשה אנשים מעניינים, אך בכל פעם שעמדה על פסגת הר גבוה או ראתה שקיעה כתומה צובעת את מי הנהר בזהב, הקפידה להזכיר לעצמה שהעולם אמנם יפה, אבל היא לא יכולה ליהנות ממנו הנאה שלמה עד שלא תגיע לנהר השוקולד.

ויום אחד, עברה מאלה סבך קוצני ארוך ומייגע במיוחד. היא פילסה לה דרך בעזרת המצ'טה החדה שלה כשלפתע מצאה את עצמה עומדת על גדה של נהר גועש שצבעו חום והוא מפיץ ניחוח מופלא של קקאו.

יכול להיות שהגעתי? שאלה מאלה את עצמה. היא כרעה ליד הנחל, העבירה את ידה בתוכו והרימה אל פיה. טעם גן-עדן שטף את כל-כולה. אפילו תנוכי אזניה הסתמרו בעונג מהשוקולד הנהדר. היא שתתה עוד ועוד, ואז נחה קצת על שפת הנחל ושאפה עמוקות את ריחו. אחרי מנוחה קצרה הכניסה לנהר רגל מהוססת ואז עוד רגל, עד שטבלה כולה בנוזל העשיר. כשיצאה הרגישה שגופה חלק וזוהר, כאילו טיהר השוקולד את עורה הפצוע.

אנשים נוספים

בהתחלה שמעה קול רחוק. היא לא היתה בטוחה אם זו קריאת ציפור או קול אנושי. אבל אז ראתה דמות אדם רחוקה והיא נופפה בידה.

"שלום," אמרה לגבר כשהתקרב אליה, "שמי מאלה."

"ואני נאפיו," הוא ענה, "איך הגעת לכאן? האם הגעת לנהר השוקולד במקרה?"

"לא, חיפשתי אותו ימים רבים מאוד, מאז שהייתי ילדה," ענתה מאלה ונאפיו אמר שכך זה גם אצלו.

הם הבעירו מדורה וריח העשן הביא אליהם עוד שני אנשים צעירים שהגיעו לנהר השוקולד רק לפני יומיים: לוסה וסאקאר.

היה מרתק לשמוע את סיפוריהם של חבריה החדשים על הדרך הארוכה שהביאה אותם לכאן. אבל אף אחד מהם לא זכר פרטים רבים על האנשים שפגשו, הדברים שראו והמקומות שהיו בהם. הם שתו עוד ועוד ממשקה השוקולד שזרם לנגד עיניהם. הם השתכשכו בו ושיחקו ואז שתו עוד. הם היו מוקסמים ומאושרים.

באותו לילה נרדמה מאלה בשלווה מוחלטת, גם אם בטנה כאבה קצת.

כך בדיוק בילו את יום המחרת, ואת היום שאחריו.

ביום השלישי אמר נאפיו: "שמעו, חברים. שמעתי על מקום רחוק ומופלא: הר הזהב. כולו מלא סלעים עצומים של זהב טהור ואפילו הצמחים שעליו עשויים מעלעלי זהב דקיקים. אני מרגיש שחיי אינם חיים עד שאגיע לאותו הר זהב מופלא.

"כן," אמרה לוסה, "גם אני שמעתי על הר הזהב… אני חייבת לצאת ולחפש אותו."

"גם אני אצטרף אליכם," הכריז סאקאר, "אני מרגיש שרק בהר הזהב אוכל להשיג שלווה. נצא לדרך מחר?"

כולם הסכימו בהתלהבות. כולם מלבד מאלה. היא עצמה את עיניה ונזכרה בציפורים היפות שפגשה בדרכה וכמעט לא הסתכלה עליהן, על הפירות הרעננים שאכלה, וכמעט לא הרגישה בטעמם, על שקיעות הזהב הכתומות. פתאום הבהב זיכרון ישן על כפר קטן מלא ילדים מתוקים ואנשים נחמדים. כפר שבו הרגישה רצויה ואהובה.

"אפילו נהר השוקולד יחוויר מול הר הזהב, את תראי, מאלה!" אמר נאפיו שישב לידה.

מאלה נענעה בראשה. "אני לא אבוא איתכם," אמרה.

"מה, תישארי כאן?" נדהמה לוסה, "כמה שוקולד אפשר לשתות? הבטן שלי כואבת כבר יומיים."

+ + +

למחרת מילאה מאלה בקבוק גדול במשקה שוקולד עשיר והכניסה אותו לתיקה. ילדי הכפר בוודאי ישמחו לטעום ממנו. היא פסעה על השביל בדרך חזרה ברגליים קלות. ציפור צבעונית ליוותה אותה בשיר.

עוד סיפורים לילדים >>>