המבוך שתי דקות – פרק 5

פרק 5 –  אורחת במבוך

אמיר היה צריך לחשוב בשקט, לעשות לעצמו סדר בראש. אבל לאן הוא יכול ללכת כדי להיות לבד? איך הוא אמור לצאת מבית הספר ולהגיע להווה שלו, לחיים שלו? נדמה היה לו שהוא מרגיש את המעטפות בכיס האחורי של מכנסיו דוקרות את הישבן שלו דרך הבד. הוא החליט למצוא מקום שקט ואז לפתוח את המעטפה שמיועדת אליו. יהיה מה שיהיה, הוא יכול לעמוד בזה.

הוא יצא מהאודיטוריום הרועש. לרגע חשב שיגיע למקום אחר, אבל הוא היה במסדרון המוכר של בית הספר שלאורכו היו דלתות הכיתות. מכיוון שהתלמידים היו בהתכנסות, הוא שיער שהכיתות יהיו ריקות וניסה לפתוח את הכיתה הישנה שלו. היא היתה נעולה. לידה היתה דלת הכיתה המקבילה שבה למדה אלה. הוא לחץ על הידית ולהפתעתו הדלת נפתחה בקלילות.

הכיתה היתה חשוכה מעט והוא חיפש את מתג האור. אור ניאון לבן הציף את הכיתה הריקה.

בעצם, היא לא היתה לגמרי ריקה.

על אחד הכיסאות הקטנים בשורה השניה ישבה ילדה כפופה. מרפקיה נשענו על השולחן והיא כיסתה את עיניה בכפות הידיים. היא היתה גבוהה מדי בשביל הכסאות הקטנים של כיתה ג', רגליה הארוכות היו מקופלות  וברכיה נלחצו לחלקו התחתון של השולחן.

הדלת נטרקה מאחורי אמיר והיא הרימה את ראשה ונעצה בו עיניים מבולבלות.

"אמיר? מה אתה עושה כאן? איפה אנחנו?"

זאת היתה אלה. לא הילדה הקטנה שנבחרה הרגע באודיטוריום למועצת התלמידים, אלא אלה הגדולה, מכיתה ז'. זאת שמכתב התשובה שקיבלה מבית הספר לאומנויות היה בכיס האחורי של מכנסיו.

אמיר הופתע מההקלה שהרגיש. הבלבול על פניה של אלה הוכיח לו שהוא לא השתגע, שבאמת קורה כאן משהו מוזר.

"אמיר, אני חולמת?" היא קמה מהכסא וחבטה את הברך בשולחן, "אאוץ', באמת הרגשתי את זה. אפשר להרגיש כאב בחלום?"

"איך הגעת לכאן?" שאל אמיר.

"אתה לא תאמין לי," נאנחה אלה.

"תנסי, קרו לי כבר כמה דברים מוזרים היום."

"חזרתי מבית הספר והיה ממש חם, אז אחרי שאביגיל נכנסה לבית שלה ונשארתי לבד, נכנסתי לגינה ציבורית כדי לשתות מים מהברזיה. היתה שם דלת על השביל, משהו משונה לגמרי. די, אתה בטח חושב שהשתגעתי. לא יודעת איך הגעתי לכאן."

"והיה כתוב עליה: "תיכנס, יהיה מעניין?"" שאל אמיר.

"לא," אמרה אלה והוא התחרט ששאל, "היה כתוב עליה: "תיכנסי, יהיה מעניין." אז פתחתי את הדלת ופתאום הגעתי לכאן. איך זה יכול להיות?"

אלה שפשפה את עיניה. היא נראתה כל-כך מסכנה.

"זה בדיוק מה שקרה לי," אמר אמיר.

"והגעת לכאן?" שאלה אלה.

"לא בדיוק, כבר עברתי כל מיני מקומות. עכשיו הגעתי לכאן. השאלה היא איך נחזור לגינה הציבורית ואז הביתה."

"אנחנו בבית הספר שלנו," אמרה אלה, "בוא פשוט נצא מהשער ונלך הביתה."

היא לא יודעת שאנחנו נמצאים בעבר, חשב אמיר. היא לא יודעת שאלה הקטנה נמצאת כאן בהמשך המסדרון.

"תשמעי," הוא לקח נשימה עמוקה, "זה אפילו יותר משונה ממה שאת חושבת. זוכרת את הבחירות בכיתה ג' למועצת התלמידים?"

"ברור, ניצחתי," אמרה אלה ולרגע נראתה כמו אלה הבטוחה בעצמה שהכיר תמיד.

"יותר נכון להגיד שאת מנצחת. עכשיו. באודיטוריום."

"לא הבנתי." אלה צנחה על הכסא מאחוריה.

"הגענו לעבר," אמר אמיר, "אם נלך לאודיטורים תראי את עצמך, כמו שהיית בכיתה ג'."

היא שתקה לרגע.

ואז אמרה: "קול!"

ואז אמרה: "אתה עובד עלי."

ואז חייכה: "בוא נלך לאודיטוריום."

"תראי," ניסה אמיר להרגיע את התלהבותה, "זאת הפעם הראשונה שלך כאן במבוך, את תהיי בהלם. אני כבר עברתי כמה חדרים אז התרגלתי, אבל בשבילך זה יכול להיות קצת…"

אלה כבר קפצה ממקומה באמצע דבריו. היא נראתה שמחה ונרגשת.

"אני לא מאמינה, זה כמו בסרטים! אני חייבת לתפוס את האלה הקטנה ולהגיד לה כל מיני דברים, זה יחסוך לה… כלומר לי…. כל כך הרבה אכזבות וריבים. וואו, אני…"

"איזה אכזבות?" התפלא אמיר, "מה דחוף לך להגיד לה?"

"דבר ראשון שלא תסמוך על גילי הסכסכנית! עוד מעט היא תנסה לשכנע את כל הכיתה להחרים אותי," פניה של אלה נפלו בכאב, "וגם די תצליח."

"מה?" התפלא אמיר, "גילי היא החברה הכי טובה שלך." לא היה לו מושג שעשו חרם על אלה, היא אף פעם לא שיתפה אותו בזה.

"אנחנו לא בקשר מכיתה ד', לא שמת לב?"

לא, הוא לא שם לב.

"ואני אגיד לה שכשדניאל יציע לה ביס מהכריך שלו, שלא תסכים! הוא מילא אותו בפלפל שחור וכולם צחקו כשהשתעלתי ורצתי לברזיה." המשיכה אלה.

היא פסעה לאורך הכיתה הלוך ושוב שקועה במחשבות ולא הפסיקה לדבר.

"ובטיול השנתי של כיתה ה'? שלא תהיה בחדר עם דנה ויולי. הן הציקו לי כל הטיול."

"ושלא תיתן למיכאל להעתיק ממנה במבחן בתנ"ך. המורה תפסה אותו והוא האשים אותי."

"וכשעשו עליה את החרם שהובילה גילי? שלא תבכה בבית הספר כי יולי ראתה אותה וסיפרה לכולם. איזה סיוט זה היה."

אמיר לא הבין מה קורה כאן. אלה הזכירה מקרים שלא היה לו מושג שקרו. הוא תמיד היה בטוח שאלה היא מלכת הכיתה שלה, שהיא תמיד מוקפת בחברים, שהיא תמיד המצטיינת, החברותית, המקובלת.

"ובכלל," אמרה אלה, "שלא תסמוך על אף אחד. חוץ מילד אחד."

"מי? אביגיל?" שאל אמיר.

"אביגיל דווקא בסדר, אבל אני התכוונתי אליך," אמרה אלה ועשתה פרצוף מצחיק, "אתה היחיד שאני באמת יכולה לסמוך עליו. אין כמו תאומים."

"כן," מלמל אמיר, "אין כמו תאומים…"

"אז יאללה, בוא לאודיטוריום," אמרה אלה ורצה אל דלת הכיתה.

אמיר עדיין חשב על הדברים שאמרה כששמע רעש חזק של דפיקות.

אלה לחצה ביד אחת על הידית שוב ושוב ודפקה באגרוף השני שלה על הדלת. "אמא'לה, זה נעול! מי נעל אותנו כאן? הי! הצילו!"

אמיר מיהר לעברה.

"אמיר, מה נעשה? ננעלנו כאן!" היא פנתה אליו.

ליבו שקע כשראה משהו מוכר ליד הדלת. הוא היה כאן כל הזמן או שצץ פתאום?

אלה ליוותה את מבטו וראתה גם היא את הקודן עם המספרים ליד הדלת.

"מוזר," אמרה ואז הם ראו את החידה שהיתה כתובה מעליו:

בגימטריה – למי הצביע אמיר בבחירות למועצת התלמידים?

"מה זה?" שאלה אלה.

"אנחנו צריכים להקיש את הספרה הנכונה כדי לצאת מכאן," אמר אמיר בלב כבד.

"וואו, מעניין," אלה התלהבה שוב, "זה כמו חדר בריחה."

אמיר לא ענה ואלה קימטה את מצחה. "טוב, זאת שאלה ממש קלה," היא אמרה.

א' בגימטריה זה 1, ל' זה 30, ה' זה 5. אז זה 36. תלחץ 36," אמרה וכמו תמיד לא חיכתה ועשתה את זה בעצמה.

הקודן השמיע קול צורמני של טעות.

"אבל זאת התשובה הנכונה," רטנה אלה ואז ראתה את המשפט שרץ על הצג:

נא להקיש ספרה אחת

"אה, הבנתי!" היא צעקה, "צריך לחבר 3 ועוד 6 כדי להגיע לספרה אחת. אז התשובה הנכונה היא…. סטגדם…. "

היא לחצה על הספרה 9.

קול צורמני של טעות עלה מהקודן. אמיר עמד לידה וכל מה שהוא רצה באותו רגע היה להיעלם. להיקבר ברצפה, לעוף דרך החלון. כל דבר רק לא להיות שם עם החידה הרשעית הזאת.

"זה מקולקל!" אמרה אלה והסתובבה אל אמיר, "מה נעשה?"

"זה לא מקולקל, זאת לא התשובה הנכונה," לחש אמיר.

"זאת כן!" התעקשה אלה. "חישבתי פעמיים."

"זאת לא," אמר אמיר, "אני לא הצבעתי בשבילך."

שתיקה.

הוא לא העז להסתכל על אחותו. רק קבר את מבטו ברצפה.

"את לא מבינה, זה היה… אני הרגשתי ש…"

מה הוא יכול להגיד?

"אין בעיה," משכה אלה בכתפיה ואחרי שתיקה קצרה הוסיפה: "זאת מדינה חופשית."

אבל מזווית עינו הוא ראה שהסנטר שלה רועד.

"אלה, תשמעי, אני מצטער…" ניסה להגיד אבל היא קטעה אותו.

"אז אני יודעת את התשובה הנכונה, בוא נעוף מפה."

ואלה לחצה על הספרה הנכונה.

המשך יבוא…

איזו ספרה הקישה אלה?

אתם מוזמנים לכתוב את התשובה בתגובות. רוצים רמז? תכתבו למייל info@hamavoch.org

ונשלח לכם רמז במייל.