בשבוע האחרון של החופש הגדול אפשר להרגיש שני דברים בו זמנית. יותם ועלמה ישבו על הגג של הבניין שבו גרו והרגישו את שניהם בעוצמה.
הלוואי שהשבוע הזה לא יגמר והחופש ימשך לעולם.
וגם:
נו, שיגיע כבר ה-1 בספטמבר, עם כל ההתרגשויות והתיק החדש ומעניין איפה אשב בכיתה וליד מי.
השמיים האדימו לקראת שקיעה אבל האוויר היה חם ולח.
"בא לי חורף," אמרה עלמה.
"בא לי גלידה," אמר יותם.
אבל לאף אחד מהם לא היה כוח לרדת שתי קומות לדירה של יותם או ארבע קומות לדירה של עלמה ולהביא גלידה.
"תגיד," אמרה עלמה והתמתחה על הכסא המתנדנד שמישהו העלה פעם לגג הבניין, "אם היית יכול לבקש משאלה אחת שתתגשם בשנה הבאה, מה היית מבקש?"
שאלה קלה, יותם ידע את התשובה: "להיות קוסם שיכול למלא כמה משאלות שהוא רוצה."
"נו די," עלמה לא הסכימה להתחכמות הזאת. "משאלה אחת לכיתה ה'."
יותם חשב לרגע. "זה חייב להיות משהו שיכול לקרות?"
"מה פתאום," אמרה עלמה, "זאת משאלת קסם. מה שאתה רוצה."
"אוקיי, שאני לא אצטרך לעשות שיעורי בית כל השנה."
"לא!" אמרה עלמה והזדקפה, "אתה לא מכיר אגדות? אתה מבקש משהו ואז מקבל אותו עקום. נגיד, אתה שובר את יד ימין ובגלל הגבס אתה לא יכול לעשות שיעורי בית. אל תבקש את זה."
"טוב," יותם לא ידע שיש כל כך הרבה סכנות בלהביע משאלה. "אז…"
הוא לא הצליח לחשוב על שום דבר.
"מה המשאלה שלך?" שאל את עלמה.
"אמממ… אולי שיהיה שלום בעולם?" היא ענתה.
"לא!" קפץ יותם, "את צריכה לבקש משאלה בשביל עצמך. נגיד, לקבל מאה במבחן בגיאוגרפיה."
"אני ממילא מקבלת מאה. גאוגרפיה זה ממש קל," רטנה עלמה, "אני לא צריכה לבזבז על זה משאלה."
"טוב, אני רוצה לאכול רק ממתקים בכל ארוחת ערב," אמר יותם.
"לא כדאי לך!" אמרה עלמה, "או שתחטוף מלא חורים בשיניים או שאחרי כמה זמן ממש תרצה כבר סלט, אבל לא תוכל לקבל כי כבר ביקשת משאלה לכל השנה. זה מסוכן."
"אוף," יותם הסכים איתה, נראה שכל משאלה שיבקש יכולה להתהפך נגדו.
"אולי כסף?" הציעה עלמה.
"מה תעשי בכסף?" ליותם היו כבר כמה מאות שקלים שחסך והוא עדיין לא הצליח להחליט מה יעשה איתם.
"אני יכולה לקנות את הבובה הזאת שלכולם יש, או… רגע, יש בחנות של איציק איזו ערכת יצירה גדולה ודי יקרה."
זאת היתה משאלה סבירה, לא נראה שהיא מסוכנת במיוחד. אבל אז עיקמה עלמה את פניה ואמרה: "מה, לבזבז משאלה על ערכת יצירה? זה נראה לי סתם עלוב."
ויותם הסכים איתה שוב ולכן לא הזכיר כדורגל חתום שהיה שמח לקבל ואפילו לא טלפון חדש. אלה לא נראו דברים חשובים מספיק כדי לבקש אותם במשאלה…
"יש איזה משהו…" התחיל להגיד אבל אז התחרט כי זה היה סוד. עלמה היתה באמת חברה טובה, אולי אפילו הכי טובה, אבל הוא לא היה בטוח שהוא מוכן להגיד לה מה הוא באמת רוצה שיקרה בכיתה ה'. נכון, הם לא למדו באותו בית ספר ולא היתה סכנה גדולה שתגלה את הסוד שלו אבל בכל זאת… ומה אם היא תצחק?
"מה? מה?" עלמה מיד הבינה שיש לו משהו מעניין להגיד.
"תגידי קודם את," אמר יותם, "למה דווקא אני ראשון?"
"טוב," הסכימה עלמה ושקעה במחשבות. בטוח יש משהו שהיא רוצה וכדאי לבקש. אולי…
"אוקיי, אני רוצה שיהיו לי יותר חברות השנה," אמרה לבסוף.
"יש לך המון חברות," התפלא יותם, "אביגיל, גילי, איה, תמר." הוא הכיר אותן כי לפעמים היא היתה עולה אליו לדירה עם חברה או שתיים והם היו משחקים ביחד.
"נכון, אבל הילי לא חברה שלי והיא נראית לי ממש נחמדה."
"נו, אז תהיי חברה שלה, למה את צריכה לבקש משאלה בשביל זה?"
"נכון," אמרה עלמה, "לפעמים צריך את המשאלה כדי להבין מה אני בכלל רוצה. עד עכשיו לא חשבתי שמפריע לי שהילי ואני לא חברות."
"אז את מבטלת את המשאלה?"
"כן," אמרה עלמה בחוסר רצון.
"טוב, יש לי משאלה אבל את חייבת להבטיח לא לגלות לאף אחד," אמר יותם.
"מבטיחה."
"גם לא לחברות שלך ואפילו לא להילי אם תהיו חברות," המשיך יותם.
"בסדר, מבטיחה."
"יש ילדה אחת בכיתה שלי…" התחיל יותם, "קוראים לה נוגה ויכול להיות… אולי…" הוא גימגם והאדים.
"איך היא נראית?" שאלה עלמה ואז פרצה בצחוק וכיסתה את פיה. "איזה טיפשה אני, מה זה משנה בכלל."
"היא ממש חכמה," המשיך יותם.
"אז אתה אוהב אותה," אמרה עלמה.
"הגזמת! מה פתאום אוהב! אבל…"
"אבל היית רוצה שתהיו חברים," אמרה עלמה, "חברים – חברים."
"מה את קופצת עם הרעיונות המשונים שלך?" התעצבן יותם. פתאום הוא קצת התחרט שסיפר לעלמה על נוגה.
"תציע לה חברות," אמרה עלמה בהחלטיות. "אני אעזור לך, רוצה?"
"ממש לא, ותשכחי מה שאמרתי."
"אבל…"
"די!" ליותם נמאס מהשיחה הזאת. הוא התכופף וגישש בידו על רצפת הגג המסוידת, ליד הכסא שישב עליו.
"אה, הנה המקל, נראה לי שבעטתי בו בלי כוונה," אמרה עלמה, הרימה את המקל של יותם שהיה מרוחק טיפה מהכיסא והניחה אותו בידו.
שניהם קמו ממקומם כדי לחזור הביתה.
"זוכר את המדרגה לפני הדלת של הגג?" שאלה עלמה שניה לפני שהמקל שלו נתקע בה.
"ברור שאני זוכר," אמר יותם, "יאללה ביי."
הי, אני רינת פרימו, סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער. אולי אתם מכירים חלק מהספרים שכתבתי: איה! אאוץ! אווה!, מכתב לביאליק,החבר הכי טוב שלי ועוד. ב-2021 הקמתי את הוצאת הספרים לילדות, ילדים ונוער ״המבוך״. אנ י שמחה להציע לכם כאן באתר סיפורים קצרים לגילאי הגן ובית ספר יסודי לקריאה חופשית וספרי ילדים מעולים לכל הגילים בחנות האתר.
