הסוכה הכי טובה בעולם

תלמידי כיתה ה' – כיתת הנחל – היו נרגשים מאוד.

"את תראי תמר, אנחנו נבנה את הסוכה הכי טובה בעולם!" אמר עמוס, "אנחנו לא צריכים עזרה מאף אחד!"

"נכון," קפצה עמית," אנחנו כבר יודעים להשיג קרשים, לדפוק מסמרים, להביא סכך. בלי עזרה מהורים וממורים. אנחנו לבד!"

"ומה עם כיתת המעיין?" שאלה תמר המורה. כיתת המעיין היתה כיתה ה' המקבילה בבית הספר.

"לא צריכים שום עזרה גם מהם," אמר אייל בבוז.

אבל תמר המורה שאלה: "איזו מין סוכה זו תהיה?"

"תאמיני לנו," אמרה עמית, "הסוכה הכי טובה בעולם."

כששמעו בכיתת המעיין שכיתת הנחל בונה השנה סוכה לבד, הודיעו לאילן המורה: "לא אכפת לנו. אנחנו נבנה סוכה משלנו. וזאת תהיה הסוכה הכי יפה ביקום!"

"אני יכולה להביא את ארבעת המינים," אמרה יערה.

"בועז ואני נכין שרשראות מדהימות," הבטיח עוז.

"אני יודעת להכין יונים מאוריגמי!" צעקה דניאלה.

"ולי יש עץ רימונים!" התפרץ יותם.

"אבל איזו מין סוכה זאת תהיה?" שאל אילן המורה.

"אמרנו לך, הסוכה הכי יפה ביקום. חכה ותראה, אתה עוד תתגאה בנו."

בשבוע שלפני סוכות בית הספר כולו נראה כמו אתר בניה. כל יום, אחר-הצהריים התאספו הילדים בבית הספר, סוחבים איתם קרשים, מסמרים, פטישים וענפי סכך.

כיתת הנחל בנתה את הסוכה שלה בפינה ליד הברזיה. כיתת המעיין בנתה את הסוכה שלה על מגרש הכדורסל ותוך כדי בניה פזלו הילדים לעבר הסוכה של הכיתה השניה וכולם עשו מאמץ כביר לעמוד במה שהבטיחו למורים שלהם.

"ימינה! ימינה!" צעקה עמית מכיתת הנחל. היא ידעה בדיוק איפה צריך לתקוע את המסמר. למה עמוס לא עושה מה שהיא אומרת לו?

"עוד לא לשים את הסכך!" צעק עוז במגרש הכדורסל כשראה את חבריו מתארגנים להניח את הסכך על הקרשים שעמדו ליפול בכל רגע.

ובבוקר, לפני הלימודים, הם לקחו את המורים שלהם לסיור, לראות את הסוכות ההולכות ונבנות.

תמר הסתכלה ביסודות החזקים של הסוכה שבנתה הכיתה שלה. היא בחנה את המסמרים התקועים יפה, את הזוויות הישרות של הסוכה, אבל בסוף, במקום לשבח אותם על העבודה המצויינת, אמרה רק: "כן, אבל איזו מין סוכה זו תהיה?"

והתלמידים, חסרי סבלנות, עונים שוב ושוב את אותה תשובה: "איזו שאלה, תמר? זו תהיה הסוכה הכי טובה בעולם!"

במגרש הכדורסל משכו תלמידי כיתת המעיין את אילן המורה כדי להראות לו את התקדמות הבניה. אילן התפעל מהשרשראות היפהפיות, הצבעוניות, הריח את האתרוג המשובח שהביאה יערה, הקשיב לתכנונים הנלהבים של כולם והנהן בחיוך, אבל בסוף, לפני שנכנסו לכיתה, שאל:

"אבל איזו מין סוכה אתם בונים?"

ולתלמידים כבר אין כוח לשאלה הזאת, אבל הם עונים בכל זאת: "הסוכה הכי יפה ביקום, אילן, הכי יפה ביקום."

ובהפסקות, כל בית הספר עסוק בשאלה איזו סוכה יותר טובה – של כיתת המעיין או של כיתת הנחל?

תלמידי כיתה א' מתפעלים משרשראות הנורות הצבעוניות שתלויות בסוכה של כיתת המעיין. תלמידי כיתות ד' דווקא בעד הסוכה של כיתת הנחל ובהפסקות, במקום לשחק כדור-אש, כולם עומדים ומתווכחים.

– זאת יותר טובה.

– לא, זאת יותר יפה.

– מה פתאום, אתה לא מבין כלום.

– את בעצמך לא מבינה.

וכולם ממציאים שירים שמעודדים את אחת הכיתות וצורחים אותם בקולי קולות. ופתאום דנה מכיתת המעיין כבר לא מזמינה אליה את שחר מכיתת הנחל. ויותם כבר לא הולך הביתה עם אייל. נראה שכל בית הספר יצא מדעתו.

וככל שהכל נהיה רועש יותר מדפיקות מסמרים וצעקות ילדים מסביב, כך תמר ואילן המורים נהיים שקטים יותר. הם כבר לא מארגנים משחקים בהפסקות, כמו פעם. מיד אחרי השיעור הם הולכים לחדר המורים ומסתגרים שם עד השיעור הבא. וכשמיכאל דפק על האצבע שלו עם פטיש ונכנס לחדר המורים כדי לבקש פלסטר, הוא ראה אותם מחביאים במהירות משהו בארון.

"אולי הם מכינים פרס לסוכה הזוכה," הציעה עמית.

"בטוח," הסכימו איתה חבריה והכפילו את המאמצים כדי להיות ראויים לפרס המיוחד שמכינים אילן ותמר.

בערב סוכות קבעו כולם להיפגש בבית הספר. גם הילדים בכיתות האחרות החליטו להגיע. כולם כבר שמעו על הפרס המיוחד שהכינו המורים וכולם היו סקרנים לדעת איזו סוכה תזכה בו.

בבוקר החג, למרות החופש, עוד היו עסוקים בשיפוצים האחרונים של הסוכות ובערב, ברגע שנצנץ כוכב ראשון, משכו התלמידים הנרגשים את הוריהם הצוחקים אל בית הספר כדי שיראו בפעם הראשונה איזה סוכה נפלאה בנתה הכיתה שלהם בלי עזרה מאף אחד!

שתי הסוכות עמדו זו מול זו בחצר החשוכה של בית הספר. 

תלמידי כיתת הנחל הכניסו את ההורים לסוכה.

"תראו כמה שהיא בנויה טוב!" התגאה אייל ודפק בידו על הקרשים החזקים שהרכיבו את הסוכה. "תראו כמה שהסכך משובח, היינו צריכים את הסולם הכי גבוה בבית הספר כדי לסדר אותו." וההורים בדקו את יציבות הקרשים וכולם הסכימו שהשלט בפתח הסוכה אכן מדויק: מדובר בסוכה הכי טובה בעולם.

תלמידי כיתת המעיין התגאו גם הם בפני ההורים והתלמידים האחרים בסוכתם המרהיבה. שרשראות נורות צבעוניות היו תלויות על הסכך ולצידן שרשראות נייר מקסימות. על השולחן היתה מפה לבנה מבהיקה ועליה מסודרים אתרוג שמנמן, הדס ריחני, ערבה ולולב. רימונים אדמדמים נתלו מכל עבר וציפורי הנייר התנופפו ברוח הסתיו העדינה.

"מקסים, ממש יפה!" התפעלו כולם.

"לא להישען!" צעק עוז, "זה לא לגמרי יציב." וכולם התרחקו מהקירות החורקים והסכימו שכמו שכתוב בשלט, זאת באמת הסוכה הכי יפה ביקום.

אחרי ההתלהבות הראשונית פנו כולם לחפש את אילן ואת תמר. קצת שכחו מהם בזמן ההמולה, איפה הם?

"הנה!" הצביע מיכאל.

ובאמת, באמצע חצר בית הספר, בין שתי הסוכות, בין הילדים וההורים הנרגשים המתרוצצים בין סוכה לסוכה, עמדו תמר ואילן בשקט וחיכו.

"אז מה אתה אומר, נכון הסוכה הכי יפה ביקום היא שלנו?" העזה יערה לשאול את אילן.

"מה פתאום," התפרצה עמית, "שלנו הסוכה הכי טובה בעולם, נכון תמר?"

"הפרס הוא שלנו!" צעקו ילדי כיתת הנחל, "הסוכה שלכם עומדת להתפרק בכל שניה."

"הפרס הוא שלנו!" ענו להם ילדי כיתת המעיין, "הסוכה שלכם חשוכה ומכוערת."

"רגע, בכלל יש פרס?" שאלה ילדה קטנה אחת מכיתה ב' וכולם השתתקו והביטו בתמר ובאילן.

"יש פרס." אמרה תמר בשקט, "רוצים לראות אותו?"

דממה מתוחה ירדה על חצר בית הספר. כולם הסתכלו על שני המורים שפרשו בד ארוך ויפה שעליו היה תפור באותיות זהב:

*** סוכת שלום ***

"וואו…" עבר רחש של התפעלות בין כל הצופים.

"אז זה מה שעשיתם בחדר המורים כל הזמן…" לחש מיכאל.

כולם נדחקו אל הקישוט היפהפה כדי להביט בו מקרוב.

"אז על איזו סוכה נתלה אותו?" שאל לבסוף אחד התלמידים.

תמר ואילן עמדו זקופים ולא אמרו אף מילה.

"יש רק שלט אחד?" שאלה דנה.

"רק שלט אחד," אמר אילן והביט בתלמידיו.

פתאום, מתוך גוש התלמידים הצפוף, יצאה דניאלה והלכה לעבר הסוכה המקושטת של כיתת המעיין. היא החלה לשחרר שרשרת נייר אחת מסכך הסוכה.

"מה את עושה?" קפץ יותם, אבל מיד השתתק. כולם הביטו בה כשהלכה, השרשרת בידה, חצתה את חצר בית הספר ותלתה את השרשרת בסוכה של כיתת הנחל.

אחריה הלכה יערה. היא הגיעה לסוכה והרימה את השולחן המהודר בצד אחד. "נו, מי עוזר לי? אני לא יכולה לעשות את זה לבד!" שלושה ילדים רצו אליה והחלו להעביר את השולחן לסוכה השניה.

בין רגע החצר כולה היתה מלאה תלמידים צוהלים. כולם קילפו בזהירות את הקישוטים המקסימים של הסוכה הכי יפה ביקום והעבירו אותם לסוכה הכי טובה בעולם.

בין לבין הורידו ידיים את השלטים הקודמים של שתי הסוכות והשליכו אותם לפח הירוק. ובסיומה של העבודה, תלו תמר ואילן על הסוכה היציבה, היפהפיה, הזוהרת, את אותיות הזהב של שלט הפרס: סוכת שלום.

וכל התלמידים וההורים והמורים בבית הספר נכנסו לסוכת השלום של שתי כיתות ה' כדי לחגוג את חג הסוכות ותראו מה זה, לכולם היה מקום.

עוד סיפורים לילדים >>>