סיפור חדש בהמשכים מאת רינת פרימו.
תקציר הפרקים הקודמים: אחרי שעשה מבחן כדי להתקבל לבית הספר לאומנויות, אמיר מקבל את התשובות בדואר. הבעיה היא שגם אלה התאומה שלו ניגשה למבחן והא מפחד שהיא תתקבל והוא לא. הוא לוקח את שתי המעטפות עם התשובות ובורח בלי לפתוח אותן. ואז מגיע למקום מסתורי – המבוך – שלוקח אותו לכל מיני אירועים מהעבר שלו ושל אלה.
הוא הגיע הביתה, כמה נחמד!
זהו? נגמר המבוך?
אמיר נכנס למטבח הדירה ושמע קרקור חד מכיוון הבטן שלו.
הכל סביבו היה כל-כך רגיל. הוא פתח את המקרר כדי למצוא משהו לאכול. ואז נעצר כשהדלת פתוחה.
משהו לא בסדר.
מה זה יכול להיות?
ואז הוא נזכר.
הם החליפו את המקרר הזה לפני שנתיים לפחות.
אבל האם זה אומר שמשקה החלב שהחזיק עכשיו הוא פג תוקף? אמיר החליט לקחת את הסיכון וסובב את הפקק. נראה בסדר.
ואז קפץ ממקומו כשנשמע רעש שרק חבורה של ארבע ילדות יכולות להשמיע.
גילי, איה ואביגיל פרצו למטבח ובראשן אלה שהחזיקה חתיכת קרטון ענקית. כולן דיברו ביחד.
הן התעלמו מאמיר שעמד מול המקרר והתיישבו סביב השולחן.
"יש לי, תשמעו!" צרחה אביגיל, "בואו נכתוב: 'אלה הפצצה לראשות המועצה!'"
"לא! זה גרוע!" שאגה גילי, "אני רוֹצֶה, אני רוֹצָה את אלה במועצה!"
אמיר זכר את התקופה ההיא. הם היו בני שמונה ואלה החליטה שהיא רוצה להיבחר כנציגת כל כיתות ג' למועצת התלמידים. אמיר נדהם אז מהאומץ שלה, הוא בחיים לא היה מעז.
"איפה אמיר?" שאלה פתאום אביגיל. אמיר הגדול חיכה לראות אם הן ילעגו לו. תמיד היתה לו הרגשה שהן צוחקות עליו, לכן ניסה להתרחק מהן. גם עכשיו.
"לא יודעת," אלה משכה בכתפיה, "נראה לי שבחדר שלו."
" תגידי לו שיבוא לעזור לנו," אמרה גילי.
"הוא לא יסכים," אמרה אלה, "יאללה, מה לכתוב על השלט שלי? אני צריכה סיסמה פצצה!"
פתאום נשמע קול מפתח בדלת הדירה ואמיר בן השמונה נכנס. הוא ראה את הבנות במטבח וקפא על מקומו ואז ניסה לעבור אותן וללכת לחדר שלו בלי שישימו לב. זה לא עבד.
"אמיר!" צרחה גילי, "בוא תעזור לנו להריץ את אלה למועצה!"
"א… אני לא יכול…" אמר אמיר אבל הציץ בנייר שעליו כתבו את כל הסיסמאות שהציעו.
"מי עוד מתמודד לתפקיד?" הוא שאל.
"שון מהכיתה שלך," אמרה אלה ואמיר שוב נבהל מהאומץ שלה. שון היה הילד הכי מקובל בכיתה, אולי אפילו בשכבה.
"הסיסמה שלו היא 'שון במקום הראשון'", אמרה איה, "דווקא סיסמה טובה, אבל מה מתחרז עם אלה?"
אמיר הקטן כבר התקדם לכיוון החדר שלו אבל אז נעצר.
"אתן בכלל לא צריכות חרוז," הוא אמר, "חרוזים זה תינוקי, את צריכה להבטיח משהו שילדים רוצים." ואז הלך לחדר שלו וסגר את הדלת.
אמיר הגדול נשאר במטבח והביט בסקרנות בילדות. הן בכלל לא לעגו לו, להיפך. הן מיד אמרו שהוא צודק וחבל שהוא לא נשאר כדי לעזור.
גילי אפילו אמרה: "חבל שלי אין אח תאום".
אמיר הגדול כמעט נחנק ממשקה החלב ששתה. הוא זכר שאחרי שנכנס לחדר באותו יום הוא היה בטוח שהן צוחקות עליו ועל ההצעות שלו במטבח.
אלה אמרה: "אני יכולה להבטיח שיהיה מקום נפרד לכיתות א' עד ג' לשחק בו בהפסקות. הילדים מכיתות ה' ו' תמיד תופסים לנו את המקום ואת הכדור."
"רעיון טוב," אמרה אביגיל.
גם אמיר הגדול חשב ככה. הוא החליט ללכת לחדר שלו ולנסות לדבר עם אמיר הקטן, אולי הוא יצליח לראות או לשמוע אותו. הוא יהיה כמו רוח רפאים מהעתיד!
הוא הלך אל החדר, פתח את הדלת ומצא את עצמו ב…
איך? איך הוא הגיע שוב לבית הספר?
נמאס לו מדלתות שאי אפשר לדעת לאן הן מובילות!
הוא היה באולם הגדול. הקירות היו מקושטים (אם אפשר לקרוא לזה קישוט) בשלטים.
"שון במקום הראשון!"
"הבטחה של אלה: מגרש נפרד לכיתות א'-ג'"
"שון למועצת תלמידים!"
"הבטחה של אלה: בלי שיעורי בית מהיום למחר!"
וגם שלט אחד בכתב יד שהחזיקה אביגיל שכנראה לא הצליחה להתאפק:
"אלה הפצצה לראשות המועצה".
הוא ראה את תיבת ההצבעות בקדמת האולם עם שני סוגי פתקים. על אחד כתוב "שון למועצת תלמידים" ועל השני "אלה למועצת תלמידים".
באותו רגע שון נעמד לפני כולם והתחיל לדבר.
הוא אמר שאם הוא יהיה במועצה כולם יקשיבו לו. הוא דיבר הרבה על עצמו: שהוא משחק כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי (מלא מחיאות כפיים) ושהוא תלמיד מצטיין (פחות מחיאות כפיים). אחרי כל שני משפטים הוא הרים את היד וצעק: שון במקום הראשון!
אמיר חשב שהוא נשמע כמו ילד קטן.
אחריו עלתה אלה לדבר. היא אמרה שאי אפשר שהכיתות הגבוהות בבית הספר ישתלטו כל הזמן על כל המגרשים בהפסקות. היא הבטיחה לנסות לקבל יותר זמן להכנת שיעורי בית ושיהיה תיאום בין המורים. אם יש מבחן במקצוע אחד, המורות במקצועות אחרים לא יתנו שיעורים כדי לאפשר להתכונן.
אמיר הגדול הקשיב לילדה הקטנה וחשב שהיא לא פחות ממדהימה.
ואז התחילה ההצבעה. הילדים והילדות עמדו בטור וכל אחד בחר פתק מאחורי וילון והכניס אותו לתיבת ההצבעות.
אמיר הגדול ראה את אמיר הקטן מכיתה ג' מתקרב לתיבת ההצבעות.
הוא לא היה צריך להיכנס איתו מאחורי הוילון כדי לדעת מה הוא הצביע. הוא זכר טוב מאוד את היום ההוא.
הוא הצביע לשון.
המשך יבוא…
הי, אני רינת פרימו, סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער. אולי אתם מכירים חלק מהספרים שכתבתי: איה! אאוץ! אווה!, מכתב לביאליק,החבר הכי טוב שלי ועוד. ב-2021 הקמתי את הוצאת הספרים לילדות, ילדים ונוער ״המבוך״. אנ י שמחה להציע לכם כאן באתר סיפורים קצרים לגילאי הגן ובית ספר יסודי לקריאה חופשית וספרי ילדים מעולים לכל הגילים בחנות האתר.
4 תגובות
הי רינת! אנחנו מאוד נהנים מכל הסיפורים באתר ומחכים בקוצר רוח לפרק הבא של הסיפור בהמשכים ״המבוך״. מתי ייצאו שאר הפרקים? תודה רבה! עילי ואניה
תודה עילי ואניה!
אחרי פסח יתפרסם הפרק החמישי
מתי יהיה פרק המשך ?? אנחנו במתח
הי אליאן, פרקים 5 ו-6 כבר באתר.
פרק 7 בדרך